Cover test: איך מבצעים את הבדיקה ומה היא מגלה
Cover test היא אחת הבדיקות הבסיסיות והחשובות ביותר בהערכת מצב העיניים. היא מאפשרת לזהות סטייה של העיניים, להבחין אם היא גלויה או סמויה ולהעריך את כיוונה ואת גודלה, בלי ציוד מיוחד מלבד מכסה ומטרה ברורה.
מה צריך להכין לפני שמתחילים
הבדיקה נעשית עם התיקון הרגיל של המטופל, אלא אם רוצים לבדוק במכוון בלי משקפיים. המטרה חשובה יותר ממה שנדמה. אות בודדת, בגודל שורה אחת או שתיים מעל החדות הטובה ביותר, מחייבת מיקוד מדויק ושומרת על אקומודציה יציבה. אם נותנים לילד להסתכל על אור, נקבל לעיתים קרובות סטייה קטנה מהאמיתית, במיוחד באיזו שקשורה לאקומודציה.
בודקים לרחוק, בשישה מטרים, ולקרוב, בארבעים ס"מ או במרחק הקריאה של המטופל. ההבדל בין שני המרחקים מספר הרבה על סוג הבעיה, ולכן לא מוותרים על אחד מהם.
שני חלקים, סדר קבוע
החלק הראשון הוא Unilateral cover test. מכסים עין אחת ומסתכלים על העין השנייה, הפתוחה . אם היא זזה כדי לתפוס את המטרה, יש טרופיה. החלק השני הוא Alternating cover test, שבו מעבירים את המכסה מעין לעין ומפרקים לגמרי את הראייה הדו-עינית. כך נחשפת גם פוריה.
הסדר הזה לא מקרי. אחרי Alternating, אצל חלק מהמטופלים קשה לחזור למיזוג, ופוריה גדולה יכולה להיראות לרגע כמו טרופיה. אם מתחילים ב-Unilateral, יודעים בדיוק מה המצב הטבעי.
איך קוראים את התנועה
תנועה של העין כלפי פנים אומרת שהיא הייתה פונה החוצה, כלומר אקסו. תנועה החוצה אומרת איזו. תנועה מלמעלה למטה מעידה שהעין הייתה גבוהה, היפר. אני ממליץ לסטודנטים לומר את זה בקול בזמן הבדיקה בהתחלה. זה נשמע מצחיק, אבל זה מונע בלבול.
כשיש תנועה, מכמתים אותה בעזרת פריזמות. מוסיפים פריזמה עד שהתנועה נעלמת, ממשיכים עד שהיא מתהפכת קצת, וחוזרים לנקודה האמצעית. בסטייה קטנה מאוד, של פריזמה או שתיים, גם בודק מנוסה מתקשה לראות תנועה, ולכן חשוב להשלים בבדיקות אחרות כמו Maddox rod או בדיקות Fixation disparity.
למה זה כל כך חשוב
Cover test נותן תשובה אובייקטיבית, בלי לסמוך על מה שהמטופל אומר. בילדים, זו לעיתים הבדיקה היחידה שאפשר לסמוך עליה. התוצאה קובעת אילו בדיקות דו-עיניות יבואו אחריה, אם יש צורך בפריזמה, ואם צריך להפנות לרופא עיניים.
