רטינוסקופיה: עיקרון הבדיקה ותפקידה

רטינוסקופיה: עיקרון הבדיקה ותפקידה

רטינוסקופיה היא שיטה אובייקטיבית למדידת שגיאת השבירה של העין, בלי להסתמך על תשובות המטופל. היא שימושית במיוחד בילדים, במטופלים שמתקשים לתקשר, וכנקודת פתיחה לבדיקה הסובייקטיבית.

מה רואים

כשמקרינים את האלומה לתוך האישון, חלק מהאור חוזר מהרשתית ונראה כרפלקס כתום-אדום. כשמזיזים את הרטינוסקופ, הרפלקס זז. אם הוא זז באותו כיוון כמו האלומה, זו תנועת With. אם הוא זז בכיוון ההפוך, זו תנועת Against.

המשמעות קשורה לנקודת הרחוק של העין. כשהיא נמצאת מאחורי הבודק, או שהעין היפרופית, רואים With. כשהיא בין הבודק לעין, רואים Against. כשהיא בדיוק במקום של הבודק, האישון מתמלא באור כולו ואין תנועה. זו נקודת הנטרול.

מרחק העבודה

הבודק לא יושב באינסוף, ולכן גם עין אמטרופית תראה With ממרחק של שישים ושבעה ס"מ. כדי לקבל את המרשם האמיתי, מחסירים מהעדשה שנטרלה את עדשת מרחק העבודה: 1.50 דיופטר בשישים ושבעה ס"מ, או 2.00 דיופטר בחמישים ס"מ. יש בודקים שמשאירים את עדשת העבודה בפורופטור לאורך כל הבדיקה, וזה עובד, כל עוד זוכרים להוציא אותה בסוף.

איכות הרפלקס

מעבר לכיוון, כדאי להסתכל גם על המהירות, הבהירות והרוחב של הרפלקס. רפלקס איטי, עמום וצר מעיד על כך שרחוקים מהנטרול. רפלקס מהיר, בהיר ורחב אומר שמתקרבים. עם קצת ניסיון, אפשר לנחש את סדר הגודל של המרשם עוד לפני שמכניסים עדשה.

אסטיגמציה

אם יש אסטיגמציה, הפס של הרטינוסקופ לא תמיד מקביל לרפלקס, ויש תופעה של שבירה בין כיוון האלומה לכיוון הרפלקס. מסובבים את הפס עד שהם מקבילים ומוצאים את שני המרידיאנים הראשיים. מנטרלים קודם את אחד מהם, ואז את השני. ההפרש בין העדשות הוא הצילינדר, והכיוון קובע את הציר.

מתי היא הכרחית

רטינוסקופיה היא לא רק נקודת פתיחה. בתינוקות, בילדים צעירים, במטופלים עם מוגבלות ובמקרים שבהם התשובות לא עקביות, היא לעיתים הבסיס העיקרי למרשם. לכן כדאי לתרגל אותה עד שהיא נעשית מהירה ובטוחה.