רזרבות פיוזיונליות: בדיקות BI ו-BO
רזרבות פיוזיונליות מודדות כמה העיניים מסוגלות להתכנס או להתבדר תוך שמירה על ראייה יחידה. הן מאפשרות להבין אם המטופל מסוגל לפצות בנוחות על הפוריה שלו.
למה מודדים רזרבות
פוריה לבד לא מספרת אם המטופל מסתדר איתה. מה שחשוב הוא אם יש לו מספיק רזרבה כדי לפצות עליה בנוחות. רזרבות פיוזיונליות מודדות כמה העיניים מסוגלות להתכנס או להתבדר מעבר למצב הנוכחי, ועדיין לראות יחיד.
הביצוע
המטופל מסתכל על שורת אותיות, בשתי העיניים, עם התיקון לרחוק. מוסיפים פריזמה בהדרגה, בשתי העיניים יחד, בקצב של בערך פריזמה בשנייה. פריזמה עם בסיס החוצה, BO, מחייבת התכנסות ובודקת את ה-PFV. פריזמה עם בסיס פנימה, BI, מחייבת התבדרות ובודקת את ה-NFV.
הנקודות שרושמים
הראשונה היא טשטוש. בשלב הזה, הוורגנציה המיזוגית נגמרה, והמטופל מתחיל להשתמש באקומודציה כדי להמשיך להתכנס או להתבדר. השנייה היא שבירה, כשהוא רואה כפול. השלישית היא התאוששות: מורידים את הפריזמה עד שהוא חוזר לראות יחיד. ברחוק, ב-BI, לרוב אין נקודת טשטוש, כי אין אקומודציה להרפות.
הסדר
מקובל לבדוק BI לפני BO. בדיקת BO משאירה לעיתים מתח בהתכנסות, שמשפיע על הבדיקה שבאה אחריה. אם בודקים BI אחרי BO, התוצאה עלולה לצאת נמוכה מהאמת.
ערכים מקובלים
לפי Morrison: ברחוק, BI הוא X, שבע, ארבע, ו-BO הוא תשע, תשע עשרה, עשר. בקרוב, BI הוא שלוש עשרה, עשרים ואחת, שלוש עשרה, ו-BO הוא שבע עשרה, עשרים ואחת, אחת עשרה. כל הערכים בפריזמות. יש שונות גדולה בין אנשים, ולכן משתמשים בערכים האלה כנקודת התייחסות ולא כגבול חד.
התאוששות
אחד הדברים שהסטודנטים מתעלמים מהם הוא ההתאוששות. התאוששות נמוכה, או כזו שרחוקה מאוד מנקודת השבירה, מעידה על מערכת שמתקשה לחזור למיזוג. אצל מטופלים עם תלונות, זה לעיתים הממצא הכי משמעותי בבדיקה כולה, ולכן כדאי לרשום אותו תמיד ולשים לב אליו.
ולבסוף, חשוב לוודא שהמטופל מבין מה הוא צריך לדווח. הסבר קצר לפני שמתחילים, עם דוגמה לטשטוש ולכפילות, משפר מאוד את איכות התוצאות.
המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.