מתוך קורס פרמקולוגיה כללית ועינית, שנה ד, שיעור מתאריך 22.12.2024.

טיפות עיניים נראות כמו הדרך הפשוטה ביותר לתת תרופה. הן עוקפות את המעבר הראשון בכבד, פועלות מהר, וברוב המקרים בטוחות. אבל רק חלק קטן מהטיפה מגיע באמת לתוך העין, לפי השיעור פחות מ-5 אחוזים.

לאן הולכת הטיפה

טיפה אחת גדולה בהרבה ממה שהשק הלחמיתי יכול להחזיק. העודף נשפך החוצה או מתנקז דרך צינור הדמעות לאף. משם התרופה נספגת לדם, וזו הסיבה שלטיפות יש גם השפעה מערכתית. תוך דקות ספורות כמעט לא נשאר בעין זכר לטיפה.

לסגור את הצינור

חוסמי בטא בטיפות, למשל, יכולים להאט דופק, להחמיר אסתמה ולהוריד לחץ דם, בעיקר אצל מבוגרים ואצל מי שכבר סובל מבעיות כאלה. לחיצה עדינה על הפינה הפנימית של העין, nasolacrimal occlusion, או עצימת עיניים בעדינות לכמה דקות אחרי הטפטוף, משאירות יותר תרופה בעין ופחות בדם. במחקרים עם פלורסין זו נמצאה כשיטה היעילה ביותר.

צורות התכשיר

  • תמיסה: התרופה מומסת לגמרי.
  • תרחיף: חלקיקי תרופה שאינה מסיסה במים, מפוזרים בנוזל. חייבים לנער לפני השימוש. בשיעור הוזכר מחקר ישן שבו רוב המטופלים המבוגרים לא ניערו את הבקבוק, ולכן קיבלו מינון לא נכון.
  • אמולסיה: תרופה שומנית בתוך מים. מטשטשת מעט את הראייה אחרי הטפטוף.
  • משחה: נשארת זמן רב בעין ולכן מעלה את החשיפה לתרופה, אבל מטשטשת. מתאימה בעיקר לפני השינה.

דוגמה מיוחדת היא תכשיר היפרטוני של מלח 5 אחוז, שמושך מים מקרנית בצקתית.

המחסומים

  • שכבת הדמעות, עם השכבה השומנית והמימית.
  • הקרנית: האפיתל והאנדותל שומניים יחסית, הסטרומה מימית. לכן תרופה טובה צריכה להיות מסיסה גם בשומן וגם במים.
  • הלחמית: שטח גדול, אבל ממנה חלק גדול נספג לכלי הדם ולא מגיע לעין.
  • מחסום הדם ומי הלשכה, ומחסום הדם והרשתית. בגללם קשה להגיע לחלק האחורי של העין בטיפות.

שתי דרכים לשפר חדירה: prodrug, תרופה שנכנסת בצורה לא פעילה ומופעלת בתוך העין, וחומר משמר כמו BAK שמרופף את החיבורים בין תאי האפיתל. החיסרון של BAK הוא הנזק לאפיתל בשימוש ממושך.

כשטיפות לא מספיקות

  • זריקה מתחת ללחמית, למשל בסוף ניתוח.
  • זריקה סביב העין או מתחת לטנון, בעיקר לסטרואידים בשחרור איטי.
  • זריקה לתוך הזגוגית, למשל בניוון מקולרי רטוב, בצקת מקולרית ודלקות קשות. בהתחלה לרוב פעם בחודש, ואחר כך מרווחים לפי התגובה.
  • שתלים שמשחררים תרופה לאורך חודשים, מתכלים או לא מתכלים.

בזריקות לעין יש סיכונים: זיהום, דימום, היפרדות רשתית ופגיעה בעדשה. לכן הן נעשות בתנאים סטריליים ובמעקב.

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.