כמה שאלות במבחן עוסקות במצבים שכיחים שאופטומטריסט פוגש כל שבוע: תינוק עם עין דומעת, מבוגר שעיניו דומעות כל הזמן, דימום אדום על לובן העין וגוש אדום בעפעף של תינוק.

הסבר בשפה פשוטה לשאלות אמריקאיות מתוך מצגת פתרונות לתרגול לקראת מבחן הרישוי של משרד הבריאות באופטומטריה. התשובות נבדקו מול ספרות מקצועית מקובלת.

חסימה מולדת

אצל תינוקות הדמעת נובעת בדרך כלל מקרום שלא נפתח בקצה התחתון של צינור הדמעות, ליד האף. הדמעות נאגרות בשק הדמעות, זולגות על הלחי, ולפעמים יש הפרשה ודלקות חוזרות. ברוב המקרים החסימה נפתחת לבד במהלך השנה הראשונה. ממליצים לעסות את אזור שק הדמעות ולשמור על ניקיון, ואם החסימה לא נפתחת עד גיל שנה בערך, רופא עיניים ילדים שוקל צנתור של הצינור.

דמעת במבוגרים

ברוב המקרים מדובר בדמעות רפלקס בגלל גירוי: יובש, בלפריטיס, ריסים שפונים פנימה, גוף זר או דלקת לחמית. באופן מפתיע, עין יבשה היא סיבה שכיחה לדמעת. כשהדמעות זולגות כל הזמן גם בלי גירוי, חושדים בחסימה בדרכי הניקוז או בעפעף שאינו צמוד לעין, ומפנים לבדיקה.

דימום תחת הלחמית

כלי דם קטן ושביר בלחמית נקרע, והדם מצטבר בין הלחמית לסקלרה. זה נראה מבהיל אבל לא כואב ולא פוגע בראייה, והדם נספג בתוך כשבועיים. הסיבות: שיעול, עיטוש, הרמת משא, שפשוף, נוגדי קרישה, וגם יתר לחץ דם. לכן במבחן התשובה הנכונה היא שזה יכול להעיד על יתר לחץ דם. כשזה חוזר שוב ושוב, כדאי לבדוק לחץ דם. דימום אחרי חבלה, עם כאב או עם ירידה בראייה, מחייב בדיקה של רופא עיניים.

המנגיומה קפילרית

גידול שפיר של כלי דם, שמופיע בשבועות הראשונים לחיים, גדל בחודשים הראשונים ונסוג בהדרגה בשנים הבאות. בעפעף הוא עלול לגרום לעין עצלה, כי הוא לוחץ על הקרנית ויוצר אסטיגמציה או חוסם את ציר הראייה. כשצריך טיפול, הטיפול המקובל הוא תרופתי, בעיקר חוסם בטא בשם פרופרנולול, ולא ניתוח. לכן המשפט שהטיפול הנפוץ הוא כירורגי הוא המשפט השגוי.

מה לא לפספס

תינוק עם דמעת, רגישות לאור, מצמוץ וקרנית גדולה או עכורה עלול לסבול מגלאוקומה מולדת, ולא מחסימה בדרכי הדמעות. זה מצב דחוף. כשבדמעת אצל תינוק העין עצמה לבנה ושקטה והדמעות מצטברות בשק, מדובר כמעט תמיד בחסימה.

קריאה נוספת באתר

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.