מתוך קורס אימון חזותי, קליניקה, הרצאה מתאריך 27.10.2019.
אימון חזותי לא מצליח רק בזכות התרגיל הנכון. רוב ההרצאה הראשונה בקורס עסקה בשאלה איך עובדים עם האדם שמולנו, כי ראייה מתרחשת במוח, והמוח לומד טוב יותר כשהוא רגוע, מעורב ומצליח.
נוירופלסטיות ומצב רוח
נוירונים שפועלים יחד שוב ושוב מתחזקים כקבוצה. זה הבסיס לאימון. אבל הלמידה מושפעת מהמצב הרגשי. מטופל שמגיע כועס או מתוסכל לומד פחות. לכן המטרה הראשונה היא שירגיש בנוח, יחווה הצלחה וירצה לחזור.
כלל ה-80 אחוז
המטפל אחראי לרמת הקושי. היעד הוא בערך 80 אחוז הצלחה ו-20 אחוז אתגר. תרגיל קל מדי עובר על טייס אוטומטי ולא מלמד כלום. תרגיל קשה מדי מכניס להתגוננות. מתחילים מעט מתחת לרמה, ומעלים בהדרגה.
משוב
משוב חיובי, אבל מפורט. לא "כל הכבוד" אלא מה בדיוק נעשה טוב. גם על מאמץ אפשר לתת משוב: היה קשה, ועשית את זה עם חיוך.
תחרות עצמית
המטופל לא מתחרה באף אחד חוץ מעצמו. שואלים: בשבוע שעבר זה לקח לך כך וכך זמן, כמה אתה חושב שייקח היום? ההשוואה לתחזית של המטופל עצמו מגבירה מעורבות.
מודעות ותיקון עצמי
המטרה היא שהמטופל ירגיש בעצמו מתי הוא עושה נכון ומתי לא, גם כשהמטפל לא בחדר. מתגמלים תיקון עצמי. וקושרים כל תרגיל לחיים: מי שמתרגל חוט ברוק צריך להבין שהכפילות בחוט קשורה לכפילות שהוא רואה בספר.
שאלות סוקרטיות
במקום להסביר, שואלים שאלות שמובילות את המטופל למסקנה בעצמו. ההסבר מותאם לגיל: ילד בן 6 ופיזיקאי מבוגר צריכים שפה שונה.
ההורים
יש יתרון בהורה שמתרגל עם הילד בבית, ויש חיסרון כשהוא נותן משוב לא מדויק. בקורס הומלץ שההורים יהיו בחדר בזמן הטיפול וילמדו לשאול שאלות במקום לתת תשובות.
בניית הדרגה
מתחילים חד עיני, כי קל יותר לבודד בעיה, ועוברים לדו עיני. אחר כך מוסיפים דרישות: עמידה, עמידה על רגל אחת, מטרונום, או משימה קוגניטיבית כמו חשבון תוך כדי תרגיל.
תרגילי בית ואחריות
בדרך כלל כמה תרגילים קצרים, 10 עד 15 דקות, לפחות חמש פעמים בשבוע. האחריות לטיפול עוברת למטופל. טבלת תרגול שהמטופל ממלא בעצמו, ולפעמים גם חוזה כתוב עם ילד, עוזרים להתמיד.
המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.
