טווח אקומודציה (Amplitude): מה הוא ואיך הוא משתנה עם הגיל
טווח האקומודציה הוא הכמות המרבית של מיקוד שהעין מסוגלת להפעיל. הוא יורד בהדרגה מהילדות, וירידה זו היא הסיבה לכך שסביב גיל 40,45 מתחילים להזדקק למשקפי קריאה.
הנוסחאות של Hofstetter
כדי לדעת אם הטווח שמדדנו תקין, משווים אותו לנוסחאות של Hofstetter. המינימום הצפוי לגיל הוא חמש עשרה פחות רבע מהגיל. הממוצע הוא שמונה עשרה וחצי פחות 0.3 כפול הגיל. המקסימום הוא עשרים וחמש פחות 0.4 כפול הגיל. בגיל עשרים, לדוגמה, המינימום הצפוי הוא עשר דיופטריות, והממוצע שתים עשרה וחצי.
הנןסחה של המינימום היא החשובה ביותר בפועל. היא עוזרת לזהות מתי טווח נמוך מדי לגיל של המטופל.
מה נחשב חריג
אם הטווח נמוך ביותר משתי דיופטריות מהמינימום לגיל, יש חשד לחוסר אקומודציה. הבדל של יותר מדיופטר אחת בין שתי העיניים הוא ממצא שצריך להסביר. הוא יכול לנבוע מבעיה עצבית, מתרופה או ממחלה של העין, ולא רק מבעיה תפקודית.
המשמעות לקריאה
כדי לקרוא בנוחות לאורך זמן, אדם צריך להשתמש בערך רק בחצי מהטווח שלו, ולשמור את החצי השני כרזרבה. קריאה בארבעים ס"מ דורשת שתיים וחצי דיופטריות. לכן, כשהטווח יורד מתחת לחמש דיופטריות, מתחילים להרגיש קושי. אצל רוב האנשים זה קורה סביב גיל ארבעים עד ארבעים וחמש, וזו בדיוק ההתחלה של פרסביופיה.
הירידה עם הגיל
הירידה בטווח מתחילה כבר בילדות. היא לא פתאומית, אבל אנחנו מרגישים אותה רק כשהיא חוצה את הסף של הדרישה היומיומית. עדשת העין מתקשה עם השנים, ושריר הציליארי לא מצליח לשנות את צורתה באותה קלות. אחרי גיל חמישים וחמש בערך, נשאר טווח קטן מאוד, ורוב מה שנמדד הוא בעצם עומק מיקוד.
לא רק גיל
טווח נמוך אצל ילד או צעיר לא מסביר את עצמו. הוא יכול להופיע אחרי מחלה ויראלית, בגלל תרופות עם השפעה אנטיכולינרגית, אחרי חבלת ראש, ובמצבים כמו סוכרת. כשמטופל צעיר מתלונן פתאום על קושי בקריאה ומוצאים טווח נמוך, כדאי לשאול על תרופות ועל מצב כללי לפני שקופצים לתרגילים. זה כבר קרה לי לא פעם, והתשובה הייתה בשאלון הרפואי.