מתוך הרצאות בקורס תיאוריות ושיטות בדיקה.

אחרי שהבדיקה הסובייקטיבית מסתיימת, צריך להחליט מה נכנס למרשם. בהרצאה הוצגו שלוש דרכים להסתכל על מיופיה, וכל אחת מובילה לשיקולים אחרים.

לפי הגיל

  • גיל 1 עד 5: במיופיה קלה בדרך כלל לא נותנים משקפיים. ילד קטן כמעט לא צריך לראות רחוק, ומשקפיים מיותרים גם נשברים.
  • גיל 6 עד 40: נותנים מה שצריך לראייה טובה. ילד בן 12 שלא רואה את הלוח, גם עם חצי דיופטר, מצדיק משקפיים.
  • מעל 40: נזהרים. מיופים בגיל הזה הם גם פרסביופים, ותוספת מינוס עלולה לפגוע בקריאה שלהם.

לפי הכמות

שלוש גישות הוצגו בהרצאה.

  • תיקון מלא, או כמעט מלא ואז השלמה. הנימוקים: התפקיד שלנו הוא לתת את הראייה הטובה ביותר, ומטרתנו ששני המרידיאנים יהיו על הרשתית. לפי הגישה הזאת, תת תיקון עלול לגרום למאמץ מיותר.
  • תיקון מלא פחות רבע או חצי דיופטר. הנימוק: להבטיח שלא נתנו בטעות יותר מינוס מהנדרש. מינוס עודף הופך את העין להיפרופית מבחינה תפקודית, וגם מקטין ומקרב את הדמות, מה שחלק מהמטופלים מרגישים.
  • תיקון חלקי קבוע, שני שלישים או שלושה רבעים. בגישה הזאת המטפל שולט במה שהמטופל מקבל. בהרצאה הודגש שלא כדאי להוריד יותר מחצי, ושמינימום סביר הוא בערך שני שלישים מהמרשם.

לגבי ההשפעה של תת תיקון על התקדמות המיופיה, הספרות לא חד משמעית, וזה נושא שעדיף להכריע לפי מחקרים עדכניים ולא לפי הרגל.

לפי הצורך

מה המטופל עושה רוב היום? נהג מקצועי, סטודנט, מתכנת או מורה צריכים דברים שונים. שיקולים נוספים: חשש מהסתגלות, ניסיון רע קודם, מחיר, ושיקולים דתיים או אישיים. ויש שיקול בטיחות: מרשם שלא נותן ראייה מספקת לנהיגה הוא בעיה.

מה עם רוחק ראייה

היפרופים צעירים הם לעתים המטופלים הקשים ביותר, כי הם יכולים להסתדר זמן רב בלי תיקון בעזרת אקומודציה. לרוב נותנים להם מרשם חלקי, או רק לשעות מסוימות. בהיפרופ פרסביופ שמקבל לראשונה משקפיים לרחוק, ההמלצה הייתה לחתוך את הפלוס, למשל בשליש, כי היפרופים לא סובלים טשטוש לרחוק. ועוד כלל: אסור לתת תיקון שמחייב יותר אקומודציה לקרוב מאשר לרחוק.

בכל מקרה

רושמים את מה שנמצא בבדיקה, גם אם המרשם שונה, ורושמים את השיקולים. בביקורת הבאה זה המידע החשוב ביותר.

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.