מתוך קורס אימון חזותי, קליניקה, הרצאות מתאריכים 27.10.2019 ו-3.11.2019.

הפגישה הראשונה קובעת את כיוון הטיפול כולו. בקורס הודגש שהיא שונה מהפגישות הבאות, ושהדוח שנכתב בה צריך להיות ברור מספיק כדי שגם בעוד שבועיים נבין מה התכוונו.

התלונה הראשית

התלונה הראשית היא מה שהמטופל מרגיש, לא מה שאנחנו רואים ולא אבחנה שקיבל בעבר. פזילה, למשל, היא לא תלונה ראשית. השאלה היא איך היא מפריעה לו ביומיום. לא עוצרים במשפט הראשון, ושואלים על מגוון רחב:

  • כפילות, כאבי ראש, כאבי עיניים, טשטוש.
  • אותיות שקופצות או זזות.
  • קושי בהעתקה מהלוח, בזמן ובדיוק.
  • מתי זה קורה ובאיזה מצבים.

ילד שמעתיק עם שגיאות כתיב עשוי לעשות זאת כי המידע החזותי לא הועבר בצורה מסודרת. כדאי להבחין בין קושי בזיכרון ובחשיבה לבין קושי בהעתקה.

שאלון

שאלון כתוב שהמטופל או ההורים ממלאים מגיע לפרטים שלא תמיד חושבים לשאול. אפשר להעביר אותו שוב אחרי חודש ולראות מה השתנה. בפגישה השנייה חלק מהשאלות כבר לא רלוונטיות.

גבולות התפקיד

אנחנו יכולים לעזור רק במה שקשור לתפקודי הראייה. חשוב לומר את זה בהתחלה, כדי שהציפיות יהיו נכונות.

אבחנה ונקודות סיום

בשלב האבחנה כבר אפשר לרשום פזילה, אי ספיקת התכנסות וכדומה. אחריה רושמים נקודות סיום במספרים: ערכים שאליהם רוצים להגיע, לפי גיל ומצב. בלי מספרים קשה לדעת מתי הטיפול הצליח.

מה מסבירים למטופל

  • מה נדרש ממנו: להגיע, ולתרגל בבית לפחות חמש פעמים בשבוע, 10 עד 15 דקות, בימים נפרדים.
  • שהאחריות לטיפול שלו.
  • מה המטרה שלו בסוף הטיפול, במילים שלו.

עוד פרטים קטנים: לשאול איך המטופל רוצה שיקראו לו, להכין טבלת תרגילי בית, ולוודא בפגישה הבאה שהתרגילים בוצעו כמו שצריך.

היחסים

צריך גבולות ברורים שישמרו על המטפל ועל המטופל, ובמקביל קשר חם שבו המטופל מרגיש בנוח. עם ילדים, לפעמים מסכמים מראש על מילים שלא משתמשים בהן במהלך הטיפול.

הדוח

הדוח של כל פגישה כולל את התרגילים, הרמה שבה המטופל עבד, התוצאות והתגובות שלו. ככל שהסיכומים מסודרים ומפורטים יותר, הטיפול ממשיך בצורה יעילה יותר, גם אם מטפל אחר מחליף.

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.