חוסר אקומודציה (Accommodative insufficiency)
חוסר אקומודציה הוא מצב שבו טווח המיקוד נמוך מהצפוי לגיל. זו בעיה נפוצה בילדים ובצעירים, והיא מתבטאת בעיקר בקושי ובעייפות בקריאה.
מה זה
בחוסר אקומודציה, טווח המיקוד נמוך מהצפוי לגיל. המטופל מסוגל למקד, אבל לא מספיק, או לא לאורך זמן. זו אחת מבעיות הראייה התפקודיות הנפוצות בילדים ובצעירים, והיא מתפספסת בקלות, כי החדות לרחוק תקינה לגמרי.
תלונות
התלןנה הקלאסית היא טשטוש בקריאה שמחמיר עם הזמן. יש גם כאבי ראש, עייפות, קושי בריכוז והימנעות מקריאה. ילדים לא תמיד אומרים שהם רואים מטושטש. הם אומרים שמשעמם להם לקרוא, או שהם מתעייפים מהר. הורים ומורים מפרשים את זה לפעמים כבעיית קשב.
ממצאים
הממצא העיקרי הוא טווח אקומודציה נמוך מהמינימום של Hofstetter לגיל. נוסף על כך, PRA נמוך, קושי בעדשות המינוס ב-Flipper, ו-Lag גבוה ב-MEM. לעיתים קרובות יש גם אקסו בקרוב, כי פחות אקומודציה משמעה פחות התכנסות אקומודטיבית.
טיפול
קודם כל מתקנים את שגיאת השבירה, במיוחד היפרופיה. היפרופיה לא מתוקנת מוסיפה דרישה על מערכת שכבר חלשה. אחר כך, ברוב המקרים, תוספת פלוס לקרוב מקלה מיד על התלונות. משקפי קריאה, או עדשות דו-מוקדיות, הם טיפול יעיל.
תרגילי ראייה, Vision therapy, הם הטיפול שמטפל בשורש הבעיה. תרגילים עם Flipper, עם Hart chart ותרגילים דומים משפרים את הטווח ואת המהירות של המיקוד. בדרך כלל רואים שיפור תוך כמה שבועות.
מתי לחשוד בסיבה אחרת
טווח נמוך בגיל צעיר יכול לנבוע גם ממחלה ויראלית, מתרופות כמו אנטי-היסטמינים או תרופות פסיכיאטריות, מחבלת ראש, או ממחלה כללית כמו סוכרת. כשהבעיה הופיעה פתאום, או כשהיא חד-צדדית, אני תמיד בודק גם את האישונים ומפנה לבירור רפואי. אצל מתבגרים, כדאי לשאול גם על תרופות לקשב, כי חלקן משפיעות על האקומודציה.
ולגבי מעקב: אחרי חודש או חודשיים של טיפול, מודדים שוב את הטווח ואת ה-Flipper. אם יש שיפור ברור, אפשר לפעמים להוריד את התוספת לקרוב בהדרגה.