ראייה תלת-ממדית (Stereopsis) ואיך בודקים אותה
סטריאופסיס היא היכולת של המוח לחשב עומק מההבדל הקטן בין התמונות של שתי העיניים. היא אחד הסימנים הטובים ביותר לכך שהראייה הדו-עינית עובדת היטב.
איך המוח רואה עומק
כל עין רואה את העולם מזווית מעט שונה. ההבדל בין שתי התמונות, Disparity, קטן מאוד, אבל המוח יודע להשתמש בו כדי לחשב מה קרוב ומה רחוק. זו הסטריאופסיס. היא עובדת היטב במרחקים קרובים ובינוניים, ופחות טוב ברחוק, שם המוח נשען יותר על רמזים חד-עיניים כמו גודל, הסתרה ותנועה.
תנאים לסטריאופסיס טובה
כדי שזה יעבןד, שתי העיניים צריכות להיות מכוונות לאותה נקודה, ושתיהן צריכות לראות היטב. מספיק שאחת העיניים תהיה מטושטשת, או שתהיה פזילה קטנה, כדי שהסטריאופסיס תרד. לכן זו בדיקת סינון מעולה. סטריאופסיס טובה כמעט שוללת פזילה קבועה ואמבליופיה משמעותית.
הבדיקות
רוב הבדיקות משתמשות במשקפיים מקוטבים או במסננים אדום-ירוק. ב-Titmus, עם הזבוב המפורסם, יש גם רמזים חד-עיניים, ולכן מטופל חכם יכול לנחש חלק מהתשובות. ב-Randot ובבדיקות Random dot, הצורות לא נראות בכלל בעין אחת. בגלל זה הן מדויקות יותר, ומתאימות במיוחד לסינון ילדים.
ערכים
התוצאה נמדדת בשניות קשת. ככל שהמספר נמוך יותר, הסטריאופסיס טובה יותר. אצל מבוגרים, ארבעים שניות קשת או פחות נחשב תקין. עשרים נחשב מצוין. ילדים צעירים מגיעים לערכים האלה בהדרגה, ובגיל שלוש או ארבע ערך של מאה נחשב סביר.
מה מוריד את הסטריאופסיס
אמבליופיה, פזילה, ובעיקר פזילה קבועה מגיל צעיר, אניזומטרופיה, וכל גורם שמטשטש את הראייה בעין אחת. גם מיקרוטרופיה, שקשה לראות ב-Cover test, מתגלה לעיתים רק דרך סטריאופסיס ירודה.
קצת מהקליניקה
מטופלים רבים בלי סטריאופסיס לא יודעים שחסר להם משהו. הם מתפקדים מצוין. אבל לעיתים הם מספרים על קושי במשחקי כדור, בחניה, או במזיגת מים לכוס. כשאני מראה להם את ההבדל לראשונה, אחרי טיפול מוצלח באמבליופיה, התגובה לפעמים מרגשת. ילד אחד אמר לי שהזבוב 'קפץ' לו מהדף. זה רגע שלא שוכחים.