Bell retinoscopy: הזזת המטרה כדי למצוא את ה-Lag
בשיטת Bell משתמשים במטרה קטנה ומבריקה, לרוב כדור מתכתי, שמזיזים לעבר המטופל ובחזרה. במקום להוסיף עדשות, משנים את מרחק המטרה ומסתכלים מתי משתנה הרפלקס.
הציוד
בשיטת Bell משתמשים במטרה קטנה ומבריקה, לרוב כדור מתכת על מקל. הכדור מחזיר אור, והוא מספיק מעניין כדי שילד יסתכל עליו. הבודק מחזיק את הרטינוסקופ במרחק קבוע, בסביבות חמישים ס"מ, ולא מזיז אותו במהלך הבדיקה.
הביצוע
מתחילים כשהמטרה קרןבה לרטינוסקופ. ברוב המקרים רואים תנועת With, כי יש Lag קטן. מקרבים את המטרה לאט לעבר המטופל. בשלב מסוים, הרפלקס הופך לנטרול ואחר כך ל-Against. רושמים את המרחק שבו זה קרה. אחר כך מרחיקים את המטרה בחזרה לכיוון הרטינוסקופ, ורושמים מתי הרפלקס חוזר ל-With.
פירוש
כשמערכת המיקוד תקינה, השינוי מתרחש כשהמטרה קרובה יחסית לרטינוסקופ, בערך חמישה עד עשרה ס"מ ממנו. אם צריך לקרב את המטרה הרבה יותר לעבר המטופל כדי לראות היפוך, ה-Lag גדול. הבדל גדול בין נקודת ההיפוך בקירוב לבין נקודת ההיפוך בהרחקה יכול להעיד על תגובה איטית של האקומודציה.
למה להשתמש בה
השיטה פשוטה, לא דורשת עדשות, ומתאימה במיוחד לילדים קטנים. מקל עם כדור מבריק מושך את תשומת הלב שלהם יותר מכרטיס עם אותיות. היא גם מראה משהו ש-MEM לא מראה: את הדינמיקה של התגובה, כלומר כמה מהר היא משתנה.
חסרונות
הכימות פחות מדויק. התוצאה ניתנת במרחק ולא בדיופטריות, וההמרה לא תמיד פשוטה. גם הקשב של המטופל משפיע מאוד. ילד שמסתכל על הכדור רק חלק מהזמן ייתן תוצאות לא אמינות.
בפועל
אני משתמש ב-Bell בעיקר כבדיקת השלמה, אצל ילדים שלא שיתפו פעולה עם MEM או כשהתוצאות של MEM היו גבוליות. אם שתי הבדיקות מצביעות על Lag גבוה, זה ממצא שאפשר לסמוך עליו. במקרה של ספק, חוזרים על הבדיקה בביקור הבא, כשהילד פחות עייף. גם השעה ביום משנה, ובדיקה בבוקר נותנת לרוב תמונה טובה יותר.