יכולות הראייה לא מתפתחות כולן באותו קצב. חלקן מבשילות בשנה הראשונה, וחלקן ממשיכות להשתפר שנים. בהרצאה השנייה עסקנו בזה ובתנועות הזעירות שהעין עושה גם כשהיא ״מקובעת״ על מטרה.

הפוסט מבוסס על סיכום הרצאה 2 בקורס אורתופטיקה 1, שנה ד׳ בלימודי אופטומטריה באוניברסיטת בר אילן, 13.11.2024.

קצב שונה לכל יכולת

תנועות עיניים כבר טובות למדי בגיל ארבעה עד חמישה חודשים, אבל הדיוק שלהן ממשיך להשתפר עד גיל שמונה לפחות. ראיית עומק מופיעה בחודשים הראשונים וממשיכה להשתפר שנים. ההשלכה המעשית כפולה: כל עוד יכולת ממשיכה להתפתח, אפשר להתערב ולשפר אותה. ומנגד, יכולת שעוד לא הגיעה לשלב ההתפתחות שלה כמעט לא תיפגע מהפרעה קצרה.

דוגמה מהפגייה

תינוקות עם צהבת מקבלים לפעמים טיפול באור, ועיניהם מכוסות כדי להגן עליהן. האם הכיסוי הזה פוגע בהתפתחות הראייה? לפי מה שנאמר בשיעור, כיסוי קצר כזה בגיל מוקדם לא גורם לנזק, כי המערכת עדיין לא בשלב שבו היא תלויה בגירוי הזה.

פיקסציה היא הבסיס

כדי שהעין תדע לאן לזוז, תמקד נכון ותפתח חדות ראייה טובה, היא צריכה להסתכל על המטרה בעזרת הגומה המרכזית. בלי פיקסציה מדויקת קשה לפתח אקומודציה תקינה וחדות טובה.

שלוש תנועות שקורות כל הזמן

גם בפיקסציה תקינה העין זזה. הראשונה היא רעד זעיר ומהיר מאוד, שלא מפריע לראייה ואינו מתואם בין שתי העיניים. השנייה היא סחיפה איטית, שבה העין זזה לאט מהמטרה בלי לשים לב. השלישית היא מיקרוסקאדות, קפיצות קטנות ומתואמות בין העיניים. יש ויכוח מה תפקידן. לפי עמדה אחת שהוצגה בשיעור, הן מתקנות את הסחיפה, ולפי עמדה אחרת הסדר הפוך.

למה העין צריכה לזוז

תאי חישה שמקבלים גירוי קבוע מפסיקים להגיב. זו הסיבה שאנחנו לא רואים את כלי הדם שעוברים מעל הרשתית. התנועות הקטנות מרעננות כל הזמן את הגירוי ושומרות על התמונה חיה.

הורופטר ונקודות תואמות

כששתי העיניים מסתכלות על נקודה, התמונה נופלת על נקודות תואמות בשתי הרשתיות. כל הנקודות במרחב שנופלות כך יוצרות קשת שנקראת הורופטר. ההורופטר התיאורטי הוא מעגל Vieth-Muller, וההורופטר שנמדד בפועל שטוח יותר ונקרא על שם Hering ו-Hillebrand.

קריאה נוספת באתר

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.