מדידת סטייה אנכית ובדיקה לשלושה שלבים
גם סטייה אנכית קטנה יכולה לגרום לאי נוחות בולטת, כי לעיניים יש רזרבות קטנות מאוד בכיוון האנכי. לכן חשוב לזהות ולמדוד אותה בכל בדיקה דו-עינית.
למה דווקא אנכי
בכיוון האופקי, למערכת הוורגנציה יש רזרבות של עשרות פריזמות. בכיוון האנכי, הרזרבות קטנות מאוד, בדרך כלל שתיים עד ארבע פריזמות בלבד. לכן גם סטייה של פריזמה אחת יכולה לגרום לתלונות: כאבי ראש, עייפות, איבוד שורה בקריאה, ולפעמים הטיית ראש שהמטופל לא שם לב אליה בכלל.
איך מודדים
הדרך הנוחה היא Maddox rod עם המוטות אנכיים, כך שהמטופל רואה קו אופקי. אם הקו מעל הנקודה או מתחתיה, יש סטייה אנכית. מוסיפים פריזמה אנכית מול אחת העיניים עד שהקו עובר בדיוק דרך האור. אפשר גם למדוד עם Prism cover test, אבל סטיות קטנות קשה לראות בעין.
איך קוראים לזה
מקובל לתאר את הסטייה לפי העין הגבוהה. היפרפוריה של עין ימין שקולה להיפופוריה של עין שמאל, וזה בעצם אותו ממצא. העין שהתמונה שלה נראית נמוכה יותר היא העין הגבוהה, כי הדימוי זז בכיוון ההפוך לסטייה. בשורה התחתונה, רושמים את העין, את הכיוון ואת הגודל, למשל 'שתי פריזמות היפר ימין'.
Fixation disparity
מדידה של סטייה אנכית בתנאים מפרקים נותנת לעיתים ערך גדול מזה שהמטופל צריך באמת. בדיקה של Fixation disparity, עם מטרה מקוטבת, מראה כמה פריזמה נדרשת כשהמיזוג פעיל. זו בדרך כלל הכמות הנכונה לתת במשקפיים.
בדיקת שלושת השלבים
כשסטייה אנכית חדשה, משתנה או מלווה בכפילות, צריך לחשוב על שיתוק של שריר. בדיקת שלושת השלבים של Parks מבררת קודם איזו עין גבוהה, אחר כך באיזה מבט צידי הסטייה גדלה, ולבסוף באיזו הטיית ראש היא גדלה. השילוב מצביע על השריר הפגוע. הנפוץ ביותר הוא Superior oblique, לעיתים אחרי חבלת ראש.
במקרה כזה לא מסתפקים בפריזמה. מפנים לרופא עיניים, ולעיתים לנוירולוג, במיוחד אם התסמינים הופיעו לאחרונה. אני תמיד מבקש מהמטופל להביא תמונות ישנות. הטיית ראש שקיימת כבר בתמונות מהילדות מרמזת על מצב מולד, וזה מרגיע.
