פטריגיום הוא רקמה בצורת משולש או כנף שגדלה מלובן העין אל תוך הקרנית. הוא שכיח במיוחד בארצות חמות ושטופות שמש, ובאזורים עם רוח ואבק. בעברית הוא נקרא גם תבלול.

הפוסט מבוסס על מאמר של ד״ר ניר ארדינסט.

מה זה

פטריגיום הוא רקמה פיברו וסקולרית, כלומר רקמת חיבור עם כלי דם, שצומחת מהלחמית על פני הקרנית. בסיס המשולש נמצא בגבול הקרנית והלובן, והקודקוד פונה למרכז האישון.

למה בצד האף

בגלל ״אפקט האור הצדדי״: אור שמגיע מהצד הרקתי נשבר בקרנית ומתרכז ליד הגבול בצד האף. זה מסביר למה רוב המקרים נמצאים שם, בדיוק כמו בפינגווקולה.

אצל מי

שכיח יותר מעל גיל 40, ובערך פי שניים אצל גברים. באוסטרליה, בטיבט ובמונגוליה השכיחות מגיעה ל-15 עד 18 אחוז.

שקט או פעיל

רוב הפטריגיומים שקטים ולא משתנים הרבה. חלקם פעילים: אדומים, מגורים, ומתקדמים לאט לכיוון מרכז הקרנית. הצבע נע בין לבנבן לוורוד ואדום, לפי כמות כלי הדם.

תסמינים

גירוי, תחושת חול, צריבה, דמעת ויובש. פטריגיום בולט מפריע לפיזור הדמעות, ולכן היובש מחמיר.

השפעה על הראייה

פטריגיום גדול מושך את הקרנית ומשטיח אותה בציר האופקי. נוצרת אסטיגמציה, לפעמים גבוהה ולא סדירה. אם הוא מגיע למרכז האישון, הוא חוסם את ציר הראייה. מיפוי קרנית מראה כמה העיוות משפיע על האזור המרכזי.

עדשות מגע

פטריגיום בולט מקשה על התאמת עדשות מגע, בעיקר עדשות רכות גדולות שנוגעות בו ומגרות אותו.

טיפול

במקרים קלים: דמעות מלאכותיות, ולפי רופא, טיפות נוגדות דלקת לזמן קצר. כשיש גירוי כרוני, אסטיגמציה שמשפיעה על הראייה, התקדמות לכיוון המרכז או פגיעה אסתטית, מסירים בניתוח. ככל שמחכים יותר, הוא עלול להשאיר צלקת בקרנית שלא תיעלם גם אחרי הניתוח.

מניעה

משקפי שמש עם הגנה מהצדדים וכובע, במיוחד למי שעובד בחוץ.

אחרי הניתוח

הפטריגיום עלול לחזור. כדי להפחית את הסיכון, המנתח מכסה את האזור בשתל לחמית מהעין של המטופל עצמו, ולפעמים משתמש בחומרים שמונעים צמיחה מחדש. הגנה מהשמש אחרי הניתוח חשובה במיוחד.

ההבדל מפינגווקולה

פינגווקולה נשארת על הלחמית ולא חודרת לקרנית, ולכן כמעט אף פעם לא משפיעה על הראייה.

קריאה נוספת באתר

המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.