קטגוריה: לימודי אופטומטריה

שעור 3 עובי העדשה

הדבר הראשון והמשמעותי שאפשר לשלוט עליו זה החומר והאינדקס.
החומרים מהם עשויות עדשות הם פלסטיק וזכוכית.
פלסטיק- פחות שבירות, יותר קלות.
זכוכית- משמשת במספרים גבוהים, ניתנת יותר לדחיסה.

זכוכית- חומרים נפוצים
קראון- חומר נפוץ, האינדקס שלו 1.523- 1.528
פלינט- צורה דחוסה יותר של זכוכית, אינדקס השבירה 1.6-1.9

פלסטיק- החומרים הנפוצים
CR- מגיע באינדקס של 1.49- 1.5 תלוי ביצרן.
פוליקרבונט- מאוד חזק האינדקס שלה הוא 1.6, אבל יכול לגרום לאברציה כרומטית (עיוות צבעים) לכן השימוש במסגרות ריימלס ומסגרות שמצריכות עדשות חזקות נגד שברים. פעם השימוש היה בפוליקרבונט, אז היום בגלל האברציות משתמשים בסוגים אחרים, כמו: בוקסר, האמר ועוד.
עדשות פלסטיק באינדקס גבוה יכולות להגיע עד 1.76-1.74
עדשות זכוכית באינדקס גבוה יכולות להגיע עד 1.9

אינדקס גבוה משמעו עדשה יותר דקה

הדבר השני שניתן לשלוט עליו הוא: קוטר מינימלי של בלנק, שזהו חומר הגלם שאנחנו מזמינים. השאיפה שלנו היא להזמין בלנק קטן ככל הניתן.

MBS (min blank size)=(A+DBL)-PD+ED
ED- זהו גודל המסגרת, בלי קשר לפציינט.

במינוסים זה פחות משמעותי, אך גם חשוב. הנוסחה הזו משפיעה הרבה יותר במספרים של פלוס. ככל שמזמינים קוטר גדול יותר של עדשה, היא יותר עבה. בעדשות פלוס העובי הוא במרכז, ואילו בעדשות מינוס בהיקף, לכן בעדשות מינוס הנוסחה הזו פחות חשובה לנו.
חשוב לנו מלכתחילה שגודל העינית יהיה קטן. אם מזמינים קוטר של 60mm או 70mm ושניהם נכנסים לעדשה, זה לא משמעותי, מכיוון שבמינוס המרכז לא עבה. לעומת זאת, בעדשות פלוס ההשפעה היא מאור גדולה ומאוד משמעותית כי העובי כן מושפע. הזמנת עדשה גדולה תשפיע על העובי.
חשוב להקפיד על העובי הכי קטן במיוחד אצל ילדים, בהתאם לPD שלהם, כי זה גם מוריד את אפקט ההגדלה של העיניים.

צורה של עדשה

ניתן לעשות עדשה במספר דרכים.
כח העדשה = כח משטח קדמי + כח משטח אחורי.
לכן ניתן לעשות עדשות במגוון צורות, כל עוד הכח הסופי יוצא אותו דבר.
נקודת ההתחלה נקראת base curve, בד"כ הוא המשטח הקידמי (לעדשה יש רק משטח אחד עשוי ואת השני מלטשים לפי הכח הרצוי לנו).
עדשה היא תמיד פלוס מקדימה, מכיוון שזה מונע עיוותים.

עדשה של בסיס -6, מזמינים עדשות כאלה למשקפיים קמורות של ספורט, שמש וכו'. במקרה של צילינדר יש לנו משטח קדמי ומשטח אחורי, שהחיבור בינהם יוצר לנו את הצלב האופטי.

הצילינדר הוא בד"כ במשטח האחורי.
כח צילינדרי= ההפרש בין הכוחות של שני הצירים.
במצב של צילינדר:
ה (-4) הוא המס' הגדול יותר, לכן הוא הcross curve, משמע הכח החזק יותר.
ואילו
ה (-3) הוא המספר הקטן יותר, לכן הוא הbase curve.

כיצד נבדיל בין (+) ל (-)?
שפציינט מביא משקפיים, נבדיל בין (+) ל (-) באופן הבא:
1) הבדל ויזואלי: (+) מגדיל ואילו (-) מקטין.
2) (+) התנועה תהיה נגד תנועת העדשה (שרטוט 1). נשרטט קו ונשים מעליו עדשה. נזיז אותה ימינה ויראה לנו כאילו הקו נשבר כלפי שמאל
3) (-) התנועה תהיה עם כיוון העדשה (שרטוט 2). נזיז את העדשה ימינה, ויראה לנו כאילו הקו זז לצד הימני.

עדשת פלוס עדשת מינוס

שיעור אופטיקאות מעבדה 2
מדידות
צריכים לדעת כשמזמינים עדשה וכמובן שמזמינים חלקי חילוף
אם יש לנו עדשה ואנחנו רוצים לדעת מה גודל העינית נמדוד זאת בשיטה הבאה:
1) השיטה הראשונה שהיא הבסיס לשיטות נקראת Datum. לקחו עדשה תחמו אותה ויצרו קו בין מהמרכז הכי גבוה למרכז הכי נמוך. לפעמים רואים על המסגרות את המספרים.

2) שיטת הבוקס
19 54, יש לנו מדידה הוריזונטלית וורטיקלית.
מדידת A- המספר הראשון שרשום לנו (54), הוא המדידה ההוריזונטלית, זו הכוונה ששואלים אותנו מה גודל העינית. המדידה ההוריזונטלית הגדולה ביותר היא זו שנותנת לנו את ה A, זו לא מדידה מדויקת לכן צריך לבדוק כמה פעמים כדי לראות שמה שאנחנו מזמינים מדויק. A הוא חלק מהנוסחה למציאת קוטר מינימלי של עדשה. עדשה במצב של חומר גלם יכולה להגיע בקטרים שונים.

איך מודדים את המדידה ההוריזונטלית A?
מודדים את העדשה במסגרת בחלק הכי רחב (לרוב באמצע), אם זו מסגרת מלאה נוסיף לגודל העדשה שלמדנו חצי מילימטר לכל צד(זו מדידה של עדשה שתתאים למסגרת נתונה). דרך מדידה נוספת אך פחות מדוייקת: למדוד מחצי המסילה עד החצי השני (במקום למדוד את הפסטה= הבלט של העדשה כלפי מנים המסגרת). אך אם המסילה בולטת זו יכולה להיות מדידה לא מדויקת.

מדידת B, זו מדידה ורטיקלית.
חצי מB יתן לנו חצי מהעדשה. המדידה נעשת בעזרת סרגל ומוסיפים חצי מילימטר למעלה ולמטה, סה"כ מילימטר.
אם יש לנו עדשה בודדה, ניתן למדוד אותה עם קליבר. חצי מהB נקרא קו ה180 (מעלות).

מרכז העדשה
המרכז הגאומטרי ולא המרכז האופטי (המרכז האופטי אמור להיות מול מרכז האישון).

ED- Effective Diameter
קוטר אפקטיבי של העדשה ועיקרו אמור להיות הרדיוס הכי ארוך כפול 2.
בפועל המדידה הזו לא כ"כ אפשרית, אז מודדים את האלכסון הכי ארוך (האלכסון הכי ארוך! לא אחד מהקווים הישרים), ED יהיה שווה לA רק בעדשה עגולה לחלוטין, בכל שאר המקרים התוצאות תהינה שונות. יש כאלה שמוסיפים 3 מ"מ לבדיקה הזו למטרת טווח טעויות.

FDׁ((Frame Difference = A-B

C רוחב הקו, זו מדידה שלא משתמשים בה

A- החלק הרחב של העדשה.
C- המדידה של רוחב העדשה, קו ה180.

DBL- Distance Between Lenses, אמור להיות מקביל לגודלו של הגשר. הBDL נמדד מהקצה של העדשה לקצה השני, במרחק הכי קצר.

Frame PD, DBC- Distance between Center, GCD, המרחק בין מרכז גיאומטרי אחד למרכז גיאומטרי שני.
המדידה הזו שווה ל A+DBL
PD קטן, ביחס למסגרת, יגרום לכך שהמשקפיים יראו עבים יותר במשקפי (-), לכן צריך להזיז את הבלנק. במספרים גבוהים כדאי שהPD יהיה במרכז.

FD- Frame Difference, ההפרש בין מדידת A ל B, במספרים גבוהים אנחנו נרצה שההפרש הזה יהיה קטן ככל האפשר.
A=48 ו B=60, זאת אומרת שיש לנו 12 מ"מ הפרש לטובת הB, זאת אומרת שהמדידה הורטיקלית תהיה יותר עבה.
במינוסים גבוהים הקצוות אמורים להיות עבים יותר. ההפרש בין A לB לא טוב, העדשה תראה יותר עבה באזור מסויים. בכל מספר עם הפרשים גדולים, אזור מסויים יראה מאוד עבה והשני מאוד דק. אם פציינט ביקש מסגרת או עדה רחבות יותר (חושב שזה יתאים לו יותר), בעיקר במסגרות ברגים, נרצה להגדיל את העדשה במילימטר. למעשה, נגדיל בחצי מ"מ לכל צד (סביב העיגול של העדשה) כך שהFD ישאר אותו הדבר.

המספרים שמופיעים על המוט
מספרים עם M לפי- זהו מספר המודל.
הצבע מופיע שלפניו כתוב C או Col
סימון נוסף במסגרות של משקפי בטיחות לפי תקן אמריקאי Z ומספר כלשהו

בדיקה יותר ישנה- יש כמה שיטות למדוד את אורך המוט: מהברגים ועד הסופית (חלק מאחורי האוזן) מהמרכז של הברגים ועד תחילת העיקול של הסופית ואז מודדים את העיקול בנפרד, או במסגרות מאוד ישנות מפרונט האלמנט ועד לעיקול. האלמנט- חלק החיבור בין המוט לעדשה.

עדשת בי פוקל

סיגמנט- מקטע שבו יש כח של פלוס.
Seg Drop/Raise, כמה זה מתחת לקו האמצע של העדשה, או כמה זה מעל.
נק' היחס שלנו היא מרכז העדשה. Seg High מהקצה העליון של הסיגמנט, עד לחלק העמוק בעדשה
B/2 – Seg High= Seg Drop/Raise

טרנפוזיציה

+3.00 -3.00 * 180
Pl +3.00 * 90
זה בעצם אותו המרשם (המרשם הראשון הוא מינוס צילינדר)
לוקחים את הכח השני, משנים את הסימון מ+ ל- והופכים את הaxe ב 90 (מעלות).

שיטה להעברת צירים 175=>85 (מחברים את ה1 וה7, ויוצא 8)
165=> 75 (מחברים את ה1 וה6, ויוצא 7)

רק במקרה של גשר פלסטיק, צריך להוריד חצי מ"מ בכל צד.

תחום המסגרות התפתח מאוד, כך שישנם הרבה מאוד חומרים מהם עשויות המסגרות.
חשוב לדעת מהם חומרי העדשות משתי סיבות:
1) כדי לעבוד עם המסגרת מבלי לגרום לנזק במשך תהליך ההתאמה (אם מכופפים אותה מעט כדי להתאים לפציינט), או כאשר משבצים עדשות במעבדה.
2) כדי להתאים את חומר המסגרת לצרכים ולרצונות של הפציינט. לא תמיד זה קל לדעת מאיזה חומר עשויה המתכת, יש לברר אצל היבואן.

אלרגיות
אלרגיות של הפציינט למסגרת די נדירות, רוב האלרגיות הן ממסגרות מתכת שיש בהן את החומר ניקל Nikel.
האלרגיות באות לידי ביטוי בעור שורף או פריחה בנקודות המגע עם המסגרת, אצל רוב האנשים יתפתח מצב של זיהום אם האלרגיה לא מטופלת.
טיפול: העבר למסגרת פלסטיק או להעביר למסגרת שעשויה מפלדת אל חלד או טיטניום (שיגיע בצורה של 100% בלי תוספות של חומרים אחרים).

מסגרת פלסטיק
יש אנשים שאלרגיים לפלסטיק, בד"כ לחומר צלוליט אצטט. שמסגרת כזו מתיישנת או חשופה לטמפ' גבוהה (לדגמה שהמשקפיים נשכחות ברכב), החומרים הפלסטיים ששומרים על גמישות החומר מופרשים, כך שהם אלו שגורמים לתגובה האלרגית.
פציינט שסובל מבעיה כזו יש להעביר למסגרת מתכת או למסגרת פלסטיק העשויה מצללויט פרופיונט.
צללויט פרופיונט- חומר שעשוי מחומרים פלסטיים, אבל יש לו ציפוי צבע שמונע הפרשת חומרים הגורמים לאלרגיה, הצבע מוסף כתהליך אחרון ולכן הוא נועל את החומרים.
אפשרויות נוספות למניעת האלרגיה שנגרמת כתוצאה ממסגרות פלסטיק- שימוש באופטיל או פולימיד, שהם חומרים פלסטיים שאין בהם את החומרים שגורמים לאלרגיות.

חומרים
חומרים למסגרות פלסטיק
צללויט אצטט- חומר נפוץ ביותר למסגרות פלסטיק, עשוי מסיבי כותנה, שבבי עץ, חומרים מייצבים וחומרים פלסטיים. קל להתאמה ניתן לכווץ או למתוח אותו במידת הצורך (באמצעות חום), נצבע היטב ואפשרויות הצבע כמעט בלתי מוגבלות.
המסגרות נעשות בשתי שיטות:
1) השיטה הפנטו גרפית- לוקחים מקשה של חומר ממנו חותכים את חלקי המסגרת, כך שיוצר מסגרת יותר יציבה. תהליך זה מבזבז יותר חומר, כך שהוא יותר יקר.
2) שיטה גרנולרית (שיטה מוזרקת)- החומר מומס ומוזרק לשבלונות, יותר זול אך מסגרות פחות יציבות, בד"כ יהיו חלקי מתכת במסגרת על מנת להוסיף יציבות.

1) החומר עצמו (הצלוליט אצטט) רגיש לשמש שעלולה לגרום לדהיית צבע, מושפע מזיעה, שומני גוף, מוצרי קוסמטיקה וקרינת UV, כשמסגרות איכותיות ישנו ציפוי הגנה מפני קרינת הUV. החומר רגיש לחומרים ממיסים, בעיקר לאצטון, החומרים ההלו גורמים לעמעום הברק, האצטון משמש להורדת הסימונים מהעדשה.

2) צלוליט פרופיאונט- משתמשים בו כדי ליצור מסגרות מוזרקות, תהליך הצבע הוא האחרון כך שנעשה מעל החומר ולכן מכתים את החומרים הפלסטים. החומר רגיש לחום ונהרס בטמפרטורה של מעל 40 מעלות. לא נמתח או מתכוון במידה רבה ולכן חשוב שהעדשות יצאו בגודל הנכון שחותכים אותן. החומר רגיש לחומרים ממיסים כמו אצטון (גורם לעמעמום הברק).

3) קרבון- משמש ליצירת מסגרות דקות וחזקות. חומר קל ויציב בעל כושר מתיחות גבוה (משמש גם לכדורים של גולף ועוד). לרב משמש לפרונט של המסגרת. חומר מאוד כהה ולכן לא ניתן להשיגו במגוון צבעים. מושפע מינימלית ע"י חום, לא רגיש במיוחד לחומרים ממיסים כמו אלכוהול ואצטון.

4) Kevalr קבלר- חומר שעשוי מתערובת מיקס של נילון. זהו חומר חזק וקל בעל כושר התנגדות גבוה וקל (משמש גם לקסדות ואפודי מגן). עמיד במגוון טמפ' החל מ: 30- ועד 75 מעלות (שזה גם יתרון וחסרון, חסרון- משום שלא ניתן לכווצו), לכן מאוד קשה לעבוד איתו, מכיוון שלא נעשה גמיש עם חום.
5) ניילון- חומר גמיש חזק ועמיד, חומר היפואלרגני. לרב בשימוש בצורה מוזרקת במשקפי שמש, משקפי ספורט, משקפי מגן ומסגרות של גברים. גם הוא לא מגיב לחום וכדאי להרטיבו מדי פעם עקב נטיה להתייבש.

6) פולי קרבונט- חומר שנמצא בשימוש נרחב בעדשות אופטימליות, וגם מעט במסגרות משקפי מגן וספורט (משמש גם לזכוכית חסינת קליעים, קסדות ועוד). מסגרות מחומר זה נעשות בדרך של הזרקה. זהו חומר רך בבסיס, לכן סופג ולא מתנפץ, למרות תכונה זו נשרט בקלות. בעדשות פולי קרבונט ניתן להוסיף ציפוי נגד שריטות, אך לא ניתן לעשות זאת במסגרות, לכן צריך להנחות את הפציינט לטיפול וניקוי נכון, משמע לשטוף במים ולהשתמש בחומר ניקוי קל כמו סבון כלים (החשיבות היא לא לנקות בצורה יבשה כדי למנוע שריטות). רגיש לחומרים ממיסים.

7) פולימיד- נעשה בהזרקה. סוג של ניילון חזק וקל, שקל לצביעה (מצוי במגוון צבעים). אין ביצור שלו חומרים פלסטים. קצת רגיש לחום- בעל נטיה להתכווץ בו. מתאים למי שאלרגי לפלסטיק.

8) אופטיל- חומר היפו אלרגני. קל משקל, שומר על הגימור שלו לאורך זמן, לכן בד"כ משמש במסגרות מעוצבות (כמו כריסטיאן דיור). תכונה ידועה שלו: חוזר לצורתו המקורית בחום- טרמו אלסטיק, מה שיכול להיות חיובי או שלילי, אם כופפנו את המסגרת בצורה שלא ממש מתאימה, נוכל להחזירו לצורתו המקורית, אבל זו תכונה שלילית אם נכופף את המתכת באמצעות חום ונרצה שהיא תשאר במצב זה, נאלץ להחזיק אותה עד שהיא תתקרר.

חומרים למסגרות מתכת
יכולים להעשות מחומר מתכתי טהור כמו טיטניום או מסגסוגת כמו מונל.

1) מונל- הסגסוגת שהכי מתנגדת לקורוזיה, חומר רב שימושי במסגרות מתכת. משתמשים בו לחלקי המסגרת השונים, כמו: הגשר, האלמנטים, זרועות האפונים. תכונותיו- קל לשינוי בהתאמה, שומר על השינוי היטב, חזק וקל יחסית, מגיע במגוון צבעים וניתן להלחמה אם יש צורך בתיקון. חסרון- יש בו תערובת של ניקל, ואנשים עלולים לפתח אלרגיה.

2) ניקל- חומר חזק וגמיש, גם הוא מתאים לאלמנטים בזרועות האפונים. חומר טוב לתרכובות (בהתחברות לחומר אחר), למשל: לפלדת אל חלד. אך פציינטים עלולים להיות אלרגיים אליו.

3) ניקל סילבר- סגסוגת. חומר חזק שמתאים לצירים, אלמנטים, גשרים, דקורציות וכו'. משתמשים בו בתוך מוטות פלסטיק על מנת להוסיף להם עמידות.

4) Stainless Steelפלדת אל חלד- חומר פופולארי מכיוון שחזק, לכן קשה לשינוי. מתנגד מאוד לקורוזיה ולכן טוב לפציינט שחווה בעיה כזו בעבר (ייתכן שעקב הזעת יתר). לרוב רשום על המוט שעשוי מחומר זה או שכתוב על עדשת הדמו (עדשת הפלסטיק בתצוגה).

5) טיטניום- חומר יקר, זהו יסוד בטבע. היפואלרגני, מתנגד לקורוזיה, קל מאוד ובעל עמידות גבוהה. לא כל מסגרת היא 100% טיטניות גם אם כתוב עליה כך. הפקת החומר יקרה בין השאר בגלל שמצריך כלים מיוחדים בגלל חוזקו. זהו חומר שקשה להלחמה.

6) אלומיניום- בעבר היה פופולארי יותר, חומר קל מאוד- יותר מהטיטניום, לא מעלה חלודה, אבל לא טוב לריתוך או הלחמה, לכן כיום פחות בשימוש.

Finish
בחלק הסופי של יצירת מסגרת מתכת יש הלחמה או ריתוך , כמו: זרועות אפונים. ההלחמה נעשית בלייזר שזו הלחמה חזקה יותר.
ליצרנים ישנם מבחנים כדי לבדוק את עמידות המסגרת, כמו: מי מלח ואוויר ים, אטמופסירה תעשייתית, זיעה חומצית ועוד.

חלקי המסגרת
חשוב לדעת מהם החלקים השונים כאשר מדברים עם מעבדה או היצרן, כדי לדעת שמדברים על אותו הדבר.
מסגרת עשויה משלושה חלקים עיקריים: הפרונט ושני המוטות.
הפרונט מכיל גשר, שתי עיניות ואלמנטים, הגשר מתחבר לעינית והאלמנטים מחברים את המוט לפרונט.

סגנונות גשר
הגשר
בגשר חשוב מכיוון שמחבר את שתי העיניות ומפזר את רב משקל המשקפיים על האף של הפציינט.

למסגרת פלסטיק:
Keyhall קי אול- למי שיש גשר אף דק, זהו גשר שצר בחלקו העליון.

למסגרות מתכת:
Saddle סדל- גשר רגיל לאף רגיל. מותאם לצורת האף כך שמפזר את המשקל של המשקפיים בצורה שווה. סוג הגשר לא טוב למרשמים גבוהים שהם העדשה כבדה יותר וכל המשקל מתפזר על האף.

סדל מורכב, מיוחד- מאחורה יש קצוות מורמים טיפה, אפונים בולטים כלפי פנים (האפונים יכולים להיות עשויים מפלסטיק או סיליקון).

אפונים
טובים למי שרוצה מסגרת פלסטיק, אבל בגלל מבנה פנים זה לא מתאים לו. הם עשויים מצללויט אצטט, קשים ולא גמישים. במקרה שהפציינט חוזר עם אפונים מלוכלכים כמה פעמים, כדאי להחליף לפלסטיק כי הם פחות מתלכלכים מסיליקון.
אפוני סיליקון- רכים למגע וגמישים, פחות מחליקים כי נדבקים מעט לעור האף. אם פציינט מתלונן על החלקה אפשר להחליף לו את האפונים, לאפוני סיליקון.
5% מהאנשים אלרגיים לסיליקון ויפתחו נקודות אדומות באזור המגע עם העור.
האפונים מגיעים במגוון גדלים: החל מ 9mm ועד 24mm. רצוי להתאים את האפונים הגדולים ביותר מבחינת המסגרת והתאמה לפציינט, כך שהמשקל יתחלק טוב יותר על האף. הם מגיעים במגוון צורות, כמו: עיגול, סימטרי, א-סימטרי ועוד. חיבור של אפונים נעשה בהברגה או בלחץ.
אפון אנטומי- יכול להיות עשוי מפלסטיק או סיליקון, מתפקד כמו סדל מפלסטיק, יש בו חלוקה של המשקל בצורה טוב. מקיף את צורת האף, בד"כ נמצא במרשמים גבוהים, במשקפי ילדים (אצלם מבנה הפנים לא התפתח לגמרי, כך שהאפון לא לוחץ בצורה מסויימת ולא משאיר סימן), גברים או משקפי מגן (במשקפי מגן העדשות כבדות יותר והאפון מחלק את המשקל בצורה שווה יותר).

מוטות
Skull סקל- עוקב אחר מבנה אוזן הפציינט. הפניה הסופית של המוט צריכה להיות חלקה ולא מעוקמת בצורה חדה (עוקב אחרי צורת האגודל), הסופיות מתכופפות סביב מבנה האוזן ומעט פנימה. זהו הסוג הנפוץ ביותר.
לייבררי- עיצוב של מוט ישר לגמרי, בעבר שימש במשקפי קריאה (של אנשים שנוהגים לקרוא הרבה), מכיוון שקל לשים ולהוריד אותן, כיום משמש למשקפי שמש ספורטיביות.

קומפורט קייבל- משמש אצל ילדים, בסדרות בטיחות ובמשקפיים ספורטיביות. טוב לשימושים אלו, מכיוון שמחזיק בצורה טובה. ניתן לעצבם ולהתאים בצורה צמודה או מעט משוחררת.

Riding bow ריידינג בו- עשוי מפלסטיק, כך שיותר קשה לשינוי והתאמה (כמו הקייבל רק מפלסטיק).

סגנונות של מסגרות
1) סמי רימלס, ניילון, חצי מסגרת- מאוד פופולארי. החלק העליון של העדשה יהיה במסגרת פלסטיק או מתכת, והחלק התחתון יהיה חוט ניילון מתוח שנכנס לתוך חריץ בתחתית העדשה. בגלל שהעדשה מלופפת בחוט ניילון, מומלץ (אבל לא חייבים) להשתמש בעדשות חזקות נגד שבר. אפשר להרכיב עדשות רגילות אבל עלול להגרם שבר מהלחץ של החוט.
בגלל שצריך להיות חריץ בעדשה (לחוט הניילון) לא מומלץ להשתמש במסגרת כזו להיפרופים עם מספר גדול מ3+, כי אז לא יהיה מקום לחריץ. אם בכל זאת רוצים, נצטרך להזמין עדשת פלוס עבה יותר (זאת משום שעדשות פלוס עבות במרכז ועבות בקצוות.

2)Rimless ריימלס, ברגים, ללא מסגרת- מכילות רק מוטות, אלמנטים וגשר עדשות. בד"כ מוחזקות ע"י ברגים וניטים, לכן חובה להשתמש בעדשה חזקה נגד שבר, כמובן שלא בזכוכית. שימוש בזכוכית או פלסטיק רגיל יביא לשבר. גם כאן יש בעיה עם עדשות מעל 3+, כי צריך מספיק עובי שיהיה אפשר לקדוח בו.

3) מסגרות מלאות- המסגרות הנפוצות עשויות פלסטיק או מתכת. המסגרת סגורה ומקיפה את כל העדשה, לכן מתאימה לכל סוגי העדשות, המסגרות ולכל המספרים.
בקצה העדשה יש מעין בליטה הנקראת פסטה, הנכנסת למסילה הפינמית של המסגרת. למסגרות מתכת יש בורג שמאפשר פתיחה ויציאה של העדשה בקלות.

4)Half eye, חצי עין- בשימוש לפציינטים שצריכים רק תיקון לקרוב. יכול להיות רק מפלסטיק או מתכת. שמגיע בצורה מלאה, העיניות מגיעות בצורה צרה מאוד. הפציינט יכול להסתכל מקרוב מבלי שהמסגרת תפריע לו.

5) סמי ריימלס- הניילון בחלק העליון והמסגרת בחלק התחתון, מאפשר הסתכלות למרחק בלי להתנגש במסגרת העדשה.

אחרי שפציינט מגיע ומדדנו לו את המספר שצריך והתאמנו לו מסגרת, הדרישות נשלחות למעבדה האופטית. המעבדה יכולה להיות חלק מהקליניקה או גוף חיצוני.

המעבדה האופטית נחלקת ל2
1) Surfacing- מעבדת יצור העדשה שבה יוצרים את הכח הנדרש לעדשה.
2) Finishing- חיתוך העדשה לפי צורת המסגרת.

Surfacing- תהליך יצור כח העדשה ע"י ליטוש קימורים. העדשה יכולה להיות עשויה מפלסטיק או זכוכית- נקרא Blank. ביצירת כח עדשה עובדים עם בלנק חצי מוגמר, המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת האחורי יש ללטש לפי כח העדשה הרצוי לנו.
Blank- המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת המשטח האחורי מלטשים במעבדה, חיבור כח המשטח הקדמי וכח המשטח האחורי יוצרים את כח העדשה הנדרש.
לדוגמה: 6- אחורי ו4+ קידמי= כח של 2D.
כל מעבדה מחזיקה אלפי בלנקים.

התהליך עצמו
ממקמים את העדשה בצורה הנכונה, מכסים אותה בשכבת הגנה מעיין מעטפת כדי להגן עליה מפני חום ושריטות, על העדשה מצמידים את הBlock (תהליך הנקרא Blocking) כדי שיחזיק את העדשה במשך התהליך. העדשה מוצמדת למכשיר הליטוש ע"י מלחציים ונעה על פני מכשיר שמתאים את הקימור הנכון עפ"י המרשם (כל הנתונים לגבי סוג העדשה מוכנסים למחשב). לאחר מכן מגיע תהליך גימור העדשה (הברקה וניקוי) ואז היא מוכנה לחיתוך עפ"י צורה (שזה בעצם תהליך הפינישינג).

תהליך ההזמנה:
כל הנתונים לגבי סוג העדשה וההזמנה מוכנסים למחשב.
Trace- עושים שרטוט של המסגרת (קשור למעבדת הפינישינג) אח"כ לוקחים את הבלנק ומכניסים אותו לציפוי.
בתהליך הBlocking- ממיס חומר כמו וקס ועל זה מדביקים את הBlank.

Finishing- חיתוך עפ"י צורה
התהליך דורש מסגרת, עדשות כאשר הן במצב המוגמר שלהן בBlocks ומדבקה דו-צדדית שחלקה האחד מודבק לBlock והשני לעדשה. יש לסמן את העדשות בעזרת Lensometer הלנזומטר- זה קורא את הכח של העדשה ומסמן אותה לפי זה. מסמנים את המרכז האופטי בשתי נקודות כדי לשמור על הAxis הנכון. את המסגרת שמים במכשיר שמסמן את הצורה הנכונה, מזינים את כל הנתונים הדרושים של העדשה והמסגרת, כמו: PD, גודל הגשר, המסגרת וגודל עינית וכו'. מדביקים את הבלוק על העדשה ושמים אותה במכשיר החיתוך כך שהיא נחתכת לצורה הרצויה בעזרת גלגל השחזה, לאחר מכן העדשה מוכנה וניתן להכניס אותה למסגרת.

המבחן הזה הודפס ע"י ע. וצ. ונפתר ע"י ש. התשובות הכתובות הינן בגדר המלצה ואין אחריות על תוכנם ….. בכל מקרה שיהיה בהצלחה
1) אמטרופ פרסביופ מסתכל דרך מגדלת של D 20+ מוצבת ב- 5 ס"מ, מה לא נכון? ( א' – הקרניים יוצאות מקבילות)
א. צריך להשתמש במשקפי קריאה
ב. צריך להשתמש במשקפי מרחק
ג. צריך לקרב את העיניים כי שיהיה פחות עיוותים
ד. צריך להתקרב כדי שיהיה יותר שדה ראייה

2) אכרומטופסיה, מה לא נכון? (ג' – תורשתיות של AR )
א. פוטופוביה
ב. אין לו הבחנת צבעים
ג. XR

3) EF מחייב: א. אמבליופיה

4) זוג הטרוזיגוטי ל- RP, מה הסיכוי שלבנות יהיה את המחלה? (א' )
א. 25%
ב. 50%
ג. תלוי בסוג ה- RP
ד. אין תשובה

5) באיזה מחלה הכי קשה לעזור ב- LV? (א')
א. סקוטומה ב- 3' המרכזיות
ב. GL מתקדמת
ג. AMD
ד. סוכרת

6) באיזה מחלה הכי קשה לעזור עם באמצעיים אופטיים?(ב')
א. AMD
ב. S’STARGAD
ג. GL

7) ירידה בחדות ראייה באה אחרי PRK נגרמת מ: (שילובים) (ב' וג')
א. ירידה באיכות הדמעות
ב. איבוד הקונטרסט הקורניאלי
ג. אי סדירות של האיפתל

8) חדות ראייה 6/15 יכול להיגרם מהכל, חוץ מ: (א' – ח"ר צפויה היא 6\60 במקרה של אכרומטופסיה)
א. אכרומטופסיה
ב. DIABETIC RETINA
ג. LYOPIA BILATERAL AMB

9) ראיית TUBeLAR (לא ברורה המילה) נגרמת מ: (שילובים) (א' + ב' + ג')
א. GL
ב. RP
ג. AMD
ד. Anterior ischemic opthic neuropathy AION

10) אדם עם 3.00- RX (חדות ראייה 6/12), 4.00- REF (חדות ראייה 6/6),EXPHORIA 2∆ לרחוק
ESOPHORIA 8∆ לקרוב, מה ניתן? (ד')
א. משקפי מרחק עם תיקון מלא
ב. תיקון מלא + הגדלת P.D
ג. תיקון מלא + P.D רגיל
ד. ביפוקל

11) אדם מתלונן על קושי בראיית לילה, מה לא נכון? (ג')
א. נוסיף 0.50- למרשם הסופי
ב. יש לשלול RP
ג. בבדיקת DUCHROME נשאיר באדום

12) מה אינו סיבוך של עדשות מגע? (ג')
א. SLKC
ב. GPC
ג. פטוסיס

13) בעיוותים, מה נכון? (א' – הקרנית היא אספרית)
א. צורת הקרנית וקימורה גורמת לירידה בעיוות הספרי בהיקף
ב. ההבדל בין אורך גל הקצר בשבירתו לאורך גל הארוך הנראה הוא 2.5D

14) המנגיומה, מה לא נכון? (ללא שילובים) (א' – חולף מעצמן ברוב המקרים)
א. מסירים בדרך כלל בהליך כירורגי
ב. לעיתים גורם לאסטיגמציה
ג. גידול שפיר בכלי הדם

15) מה אינו בדיקה ל- NEGATIVE FUSIONAL VERGENCE? (ללא שילובים) ( ג' – שחרור האקו' ובעקבותיה ההתכנסות גורר התכנסות מיזוגית , כל השאר גורמים להתבדרות)
א. PRA
ב. פליפר B.I.
ג. פליפר 2.00+
ד. פליפר 2.00-

16) סימן היכר של רטינובלסטומה?
א. פזילה (לא הייתה תשובה לוקוקוריה)

17) בעין אחת DISCINFIT MACULAR DEG. ובעין השנייה צבר דרוזן, מה נמליץ? (שילובים) (שאלה לא כ"כ מדוייקת) (א' + ג')
א. AMSLER
ב. ויטמין E
ג. לייזר שיגרום לעצירת ה- CNV
ד. FA יעזור לראות דרוזן

18) ממה נגרמת פוטובוביה? (שילובים) – ( הכל)
א. דלקת כרום המוח
ב. גוף זר בקרנית
ג. UVEITIS
ד. גלאוקומה מולדת

19) מה קורה בזקנה? (ללא שילובים) (א')
א. ירידה ב- 30% ב- CON
ב. ירידה ב- 30% ב- ROD

20) מה קורה בזקנה ? (שילובים) (ב' בלבד – עד גיל 60 אדם מאבד 50% מתאי האנדותל )
א. עד גיל 45 אדם מאבד 50% מתאי האנדותל
ב. עיבוי הדסמנט
ג. הכול נכון
ד. כלום

21) FUCH'S DYS., מה קורה? (שילובים) (א' + ב')
א. פולימורפיזם ופולימגתיזם באנדותל
ב. STORMAL INFLAMATION
ג. פגיעה באפיתל
ד. בצקת באנדותל

22) שבץ בעורק האופטלמי לפני הכיאזמה יגרום ל: (א')
א. IPSILATERAL VISUAL LOSS
ב. CONTRALATERAL VISUAL LOSS
ג. BILATERAL VISUAL LOSS
ד. HOONIMAUS HEMIANOPSIA

23)נבדק בבדיקת וקטוגרם QUiT טוען קטנה ומתקרבת, מה לא יכול להיות נכון? (א' – SILO או SOLI בלבד )
א. הוספנו לו B.I.
ב. הוספנו לו B.0.
ג. הוא יצביע על הדמות הצפה לפני השקופית

24) בהיפרדות רשתית, מה נכון? (ג')
א. תמיד בהיפרדות זגוגית
ב. פגיעה משמעותית בשדה ראייה תמיד
ג. יתכן פגיעה פתאומית בחדות ראייה

25) בעדשות מגע, מה לא נכון? (א')
א. בהתאמת עדשות מגע RGP יש להסיר עדשות מגע רכות לפחות 15 יום לפני
ב. בהורדת עדשות מגע קשות יש MYOPIA SHIFT של 1-2 דיופטר

26) עיוורון חוקי במדינת ישראל (א')
א. 3/60 ו- 20 מעלות
ב. 3/60 ו- 30
ג. 6/60 ו- 30

27) GPC, מה לא יעזור?(א')
א. ניקוי הסרת חלבונים בתדירות גבוהה יותר
ב. החלפת חומר העדשה
ג. החלפת תדירות העדשה
ד. הפחתה בזמן הרכבה

28) GPC (CLAPC), מה לא נכון? CONTACT LENS ASSOSIATED BY PAPILAR CONJUNCTIVITIS (ד')
א. גירוד בזמן הסרת עדשות מגע
ב. גירוד בזמן הרכבת עדשות מגע
ג. הפרשה צהובה, יותר בבוקר
ד. ראייה מטושטשת בגלל חלבונים

29) מהו הגורם לדיפלופיה? (ג')
א. 2 עצמים F באותו העין
ב. עצם אחד מגרה 2 רשתיות תואמות
ג. עצם אחד מגרה 2 רשתיות לא תואמות

30) HARC, מה לא נכון?(ב')
א. זווית אובייקטיבית לא שווה ל- 0
ב. זווית סובייקטיבית לא שווה ל- 0
ג. זווית אנומלית לא שווה ל- 0
ד. זווית אנומלית שווה זווית אוביקטיבית

31) איזור פנום: (ד')
א. 10 מעלות פוביאלית
ב. איזור בינוקולרי
ג. ….
ד. כולם

32) רפלקס הירשברג בעין ימין במרכז האישון, בעין שמאל 0.5 מ"מ נזאלי, האיבחון:(ד')
א. RET
ב. RXT
ג. LET
ד. LXT

33) ב- constant RET: (מה נכון) (ג' – חוק הרינג)
א. מכסים עין ימין ועין שמאל יוצאת החוצה
ב. מכסים עין ימין והיא מתיישרת מתחת לכיסוי
ג. מכסים עין שמאל והיא נכנסת פנימה
ד. מורידים כיסוי מעין ימין והיא יוצאת החוצה

34) 12 שעות לאחר הרכבת עדשות מגע אתה מזהה ARCUATE SPK בקרנית, מה הגורם?(א')
א. BUT 8 SEC
ב. GPC

35) למה מערפלים בשיטת הערפול? (ב')
א. לוודא אקומודציה של הנבדק
ב. לוודא שהקו האחורי קרוב לרשתית

36) קו אופקי D3 לפני הרשתית, קו אנכי D1 לפני הרשתית, איזה תיקון?(א')
א. 90 * 2.00+ 3.00-
ב. 90 * 2.00+ 1.00-
ג. 90 * 2.00- 1.00-

37) איזה מהבאים הוא C.C ? (שילובים) (רק א')
א. 1.00- 0.50+
ב. 0.75- 0.75+
ג. 0.50+ 1.00-
ד. 1.00- 2.00+

38) עצם נמצא 1 מטר משמאל לעדשה D4- איזה והיכן תתקבל הדמות? ( ג' – עצם עם פיזור של 1D {ממרחק 1 מטר } מגיע לעדשה עם פיזור של 4 D ביחד יש פיזור של 5 D והוא מתקבל 20 ס"מ משמאל לעדשה ומפאת כך הוא גם מדומה)
א. 25 ס"מ משמאל לעדשה, אמיתית
ב. 25 ס"מ מימין לעדשה, מדומה
ג. 20 ס"מ משמאל לעדשה, מדומה
ד. 20 ס"מ מימין לעדשה, אמיתית.

39) איזה דמות תתקבל: () )( (פיתרון בשיחזורים קודמים)
א. דמות אמיתית, הפוכה ומוקטנת

40) אדם עם AMD 2.50+ מגיע לחדות ראייה M4, רוצה לראות M1, מה תיתן לו? (ג' – הגדלה פי 4)
א. X2 + READINIG CAP 2.50+
ב. X3 + RC 3.00+
ג. X4 + RC 2.50+
41) תסנינים, מה לא נכון? (ג')
א. לרוב תת – אפיתליים
ב. לרוב, במרכז הקרנית
ג. לרוב מחיידקי גרם (+) משולי העפעף

42) צלקת ישנה בקרנית (שילובים) (א' בלבד )
א. נראה בסטרומה על ידי אופטיק סקשיין
ב. נצבעים על ידי פלורסין
ג. נראה באנדותל על ידי דיפיוזד
ד. נראה באפיתל על ידי אופטיק סקשיין

43) איך בודקים הכי טוב KERATOCONUS SICCA? ( א')
א. T BUT
ב. צביעת פלורסין
ג. רוז בנ-גל

44) בבדיקת שריימר, מה נכון? (א' – 15 מ"מ עד 5 דקות זה תקין ולא מעבר – בעיית ניסוח )
א. הרטבה של 15 מ"מ מעבר ל- 5 דקות סימן לעין יבשה
ב. לא משנה איפה בודקים בעפעף
ג. תמיד שמים טיפות הרדמה

45) בדיקת WORTH 4 DOTS אינה מספיק יעילה לבדיקת : (א')
א. אמבליופיה
ב. SIMULTANEUS ANISOKONIA
ג. ACCOMODATIVE FUSION

46) מול הנבדק יש מרשם 75 * CYL-, המרשם האמיתי 85 * CYL- עם ה- JCC מתי הנבדק יאמר שהנקודות האדומות טוב יותר, באיזה AX? (א' – מושך לכיוון המרשם האמיתי )
א. 120
ב. 45
ג. 60
ד. 50

47) עדשות מגע 120 * 1.25- 2.25+ מסובבת עם כיוון השעון בעין שמאל ב- 10 מעלות זאת לאחר מס' שבועות בעין, מה נזמין? ( א' – LARS )
א. 130 AX
ב. 110 AX
ג. 105 AX
ד. 90 AX

48) הטיה של העדשה בעין תגרום ל:
א. אסטיגמציה ב- AX בכיוון המנוגד להטיה וספר באותו כיוון של ההטיה
49) מהם סיבוכים ניתוח אפשריים? (שילובים) (ב' , ג' , ד' )
א. לחץ תוך עיני נמוך
ב. בצקת מקולרית
ג. בצקת בקרנית
ד. אינפקציה

50) קטרקט + בצקת במקולה, מה נעשה? (ב')
א. קטרקט ותוך חודש לייזר
ב. קטרקט ותוך שנה לייזר
ג. קטרקט ולייזר בו זמנית
ד. לייזר ואחר כך קטרקט

51) בדיקת הלחמית בסליט? (א')
א. WIDE PARALLELPIPED
ב. NARROW PARALLELPIPED
ג. DEFUSED
ד. הכל

52) PTERIGIUM, מה נכון?
א. ניוון

53) PTERIGIUM, מה נכון?
א. משקעי ברזל מתחת אפיתל

54) דימום תת לחמית, מה נכון? (א' )
א. יכול להעיד על יתר לחץ דם
ב. בדרך כלל דו צדדי
ג. בדרך כלל ב- FORNIX עליון

55) IOL מולטיפוקל: (ד')
1. יותר טוב אצל צעירים פרסביופים
2. לא מומלץ להשתלה אצל פרה- פרסביופים
3. פוקוס נרחב על חשבון ניגודיות
4. אם העדשה ממורכזת היטב גודל האישון לא משפיע
א. 1 ב. 2 ג. 3 ד. הכל

56) בעדשה מסוג ALTERNATIVE (TRUE) עדיף: (א')
א. אישון צר
ב. אישון רחב
ג. אישון אובלי ורטיקלי

57) בסכרת מתקדמת, מה אינו סימן ? (ד'- סכרת מתקדמת היא שגשוגית)
א. NV GL
ב. דימום בזגוגית
ג. הפרדות רשתית
ד. CWS

58) סטרואידים, למה גורמים? (שילובים)
א. קטרקט נוקלארי
ב. איבוד שדה ראייה היקפי
ג. VITREOUS HAYALOID

59) ממה נגרם קטרקט פטריתי? (שילובים)
א. סטרואידים
ב. …

60) ממה נגרמת דלקת פטרייתית? (ד')
א. אנטיביוטיקה בטווח הרחב
ב. סטרואידים
ג. טרואמה
ד. הכל נכון

61) MAJOR AMBYOSCOPE: (שילובים) (א' + ב' )
א. לטיפול באניסוקוניה
ב. בודק מצב דו עיני
ג. לטיפול באמבליופיה

62) SYNAPTOPHORE: תפקוד ופונקציות.
63) מתי לא משתמשים בעדשות מגע תרפיוטיות? (ב')
א. לשיכוך כאבים
ב. ב- ACUTE BACTERIAL KERATITIS
ג. לאחר ניתוח

64) הוחלט על הקטנת קוטר בעדשות מגע בצורה משמעותית: ( ב')
א. ניתן יותר STEEP ללא שינוי במספר
ב. ניתן יותר STEEP ללא שינוי גודל OPTIC ZONE
ג. ניתן רדיוס יותר גדול עם פיצוי מינוס
ד. ניתן יותר STEEP עם פיצוי +

65) ניתן מרשם : 180 * 2.00- 2.50- R 90 @ 46 / 44 K READING R
180 * 1.75- 3.00- L 90 @ 45.75 / 44 L
הוחלט להשטיח ב- 2 עשיריות איזה עדשה קשה נזמין. (הנתונים לא מדויקים כל כך) (ב' – כל עשירית מפחיתים חצי דיאופטר לספר בע"מ קשות יותר שטוחות שהרי עדשת הדמעות שלילית )
א. R 2.00- L – 2.50
ב. R 1.50- L- 2.00

66) התרופות HCL…, CAINE, (ב' -? )
א. להרחבה
ב. לאילחוש
ג. אסור לאופטומטריסטים להשתמש בהם

67) זריקת בוטוקס יכול לגרום להכל חוץ מ: (ג' – משפיע על שרירים לא על עצבים )
א. פטוסיס
ב. דיפלופיה
ג. ייצור מופחת של הדמעות

68) בתסמונת סטיבן ג'ונסון: (א' בלבד )
א. מחלה סיסטמית שמטפלים בה על ידי עדשות מגע תרפיותית
ב. יותר בנשים
ג. כתוצאה משימוש בתרופות
ד. הכל

69) איזה בדיקות בודקים דו עיני? (א' )
א. LIGHT REFLEX TEST, LEES
ב. COVER TEST
ג. …
70) פציינט מרכיב עדשות מגע של 6.00- כמה הגדלה הפסיד: (א')
א. 3%
ב. 6%
ג. 10%

71-72) שאלות על מעבר מעדשות מגע למשקפיים וממשקפיים לעדשות מגע אצל מיופים / היפרופים והתוצאות האקומדטיביות וההתכנסותיות הנלוות.

73) PSC, למה יגרום?
א. ירידה בחדות ראייה מקרוב

74) בת, מרפן סינדרום, מה נראה? (שילובים) (א' + ב' בלבד )
א. אסטיגמציה ומיופיה משמעותיים
ב. סאבלוקציה של העדשה
ג. אמבליופיה

75) שיתוק חלקי של עצם מס' 3, מה לא נראה? (ג')
א. EXO
ב. PTOSIS
ג. שינוי בתגובות אישונים

76) טונומטריה, מה לא נכון? ( א' )
א. TONOMETR של פרקינס, עם טיפות אלחוש
ב. בגולדמן, עובי קרנית לא משפיע באופן יחסי
ג. בשינץ, שיטת אינדנטיפיקציה והפציינט שוכב
ד. בסקירה לגלאוקומה משתמשים ב- AIR PUFF ובמרפאות לגלאוקומה משתמשים באפלנציה

77) אדם מבוגר עם חדות ראייה 6/12 מתלונן על תפקוד ראייה יומיומי נמוך, מה נבדוק? (א')
א. שדה ראייה
ב. CONTRAST SENSITIVITY
ג. צבעים
ד. ERG

78) אדם מתחזה איך נבדוק אותו? (ב' – בודק ח"ר )
א. (flash) VEP
ב. (PATTERN) VEP
ג. EOG
ד. ERG

79) מה ההבדל בין בדיקת שדה ראייה סטטי לקינטי? ( א' )
א. הסטטי יותר רגיש לקטעים קטנים במרכז הרשתית כשהם פגועים
ב. הסטטי בודק שטח גדול יותר

80) בלוטת הדמעות: (מה נכון) (א' )
א. מופעלת על ידי עצב הפנים
ב. מושפעת ממערכת הסימפטטית
ג. אינה מושפעת ממערכת הסיסטמיות

81) מה אינו גורם לירידה בכמות הדמעות? (א')
א. עדשות מגע בהרכבה ממושכת
ב. וירוס בבלוטה
ג. ירידה בתחושת הקרנית

82) טיפול שמרני לין יבשה: (ב')
א. ניקוי ריסים
ב. סגירת עפעפיים

83) PUNCTAL PLUG
א. ירידה ב- 50% בכמות הדמעות

84) הסיבים הפרה סימפטטים הפרה גנגליוניים מקורם ב: (א')
א. גרעין EW
ב. בצוואר
ג. הגוף הציליארי

85) LENS WARPAGE- מה נראה בקרנית ואיך זה משפיע על הטופוגרפיה והתאמת עדשות מגע?
86) SYMPATETIC OPHTHALMIA, למה לא גורם? (ב' – לא קשור )
א. פוטופוביה
ב. בלפריטיס

86) בלפריטיס: (שילובים) (מופיע שאלה 86 פעמים) (ב' , ג' , ד' )
א. מיבומיאניטיס הוא בלפריטיס קדמי
ב. מיבומיאניטיס הוא בלפריטיס אחורי
ג. הכרוני הוא SABBOREHAE
ד. האקוטי הוא מהתקף סטפילוקוקוס

87) מה נשלח דחוף לרופא עיניים?
א. תינוק (ילוד) בן שבועיים עם הפרשות ריריות

88) מה מעלה את הסיכוי ל- BACTERIAL KERATITIS? (שילובים) (א' , ב' , ד' )
א. RCE
ב. איבוד תחושה
ג. שפשופים
ד. סטרואידים

89) למה חשובה רפרקציה מדויקת: (שילובים) ( א' , ב' )
א. זה משפיע על אקומודציה
ב. זה משפיע על NFV/PFV
ג. שלא תהיה אמבליופיה

90) בשיתוק שריר של ה- RMR איפה תיהיה הסטיה הגדולה ביותר, במבט: (ד')
א. ימינה
ב. למעלה
ג. למטה
ד. שמאלה

91) מצב של L. HYPERTROPIA הנקודות מתרחקות ב- LEFT GAZE וב- LEFT TILT הבעיה בשריר: (ג' )
א. LSO
ב. RSR
ג. RIR
ד. LIR

92) ציקלופנטוליט: (שילובים) (א')
א. בדרך כלל להרחבה משתמשים ב- 1%
ב. אינה גורם לתופעות לוואי סיסטמיות
ג. משפיע על מערכת סימפטטית
93) מתי נשלח לרופא משפחה בנוסף לרופא עיניים: (6 אפשרויות, 4 שילובים)
א. CWS
ב. טרכומה
ג. כיב דנדריטי

94) מה אינו גורם לפוטופוביה? (א)
א. שלזיון
ב. גלאוקומה מולדת

95) UPPER LID ECTTOPION: (א')
א. יותר מאשר בעפעף התחתון
ב. מזוהה עם MICROPHTHLMUS
ג. מזוהה עם BUPHTHALMUS

96) ההבדל בבדיקה בין ילדים בגילאי 5-7 ל- 3? ( ב')
א. שניהם בודקים רק אובייקטיבית
ב. הגדולים יכולים לענות על שאלות מסוימות
ג. לגדולים אפשר לעשות JCC

97) הבדיקה הטובה והמאבחנת ביותר לטורשיין ? (א' – הדאבל מדוקס רוד)
א. מדוקס
ב. alt CT
ג. בוגלני

98) הבדיקה הטובה ביותר לראות אם יש הטרופוריה? (א')
א. ALT. CT
ב. COVER/UNCOVER
ג. ALT.CT + פריזמות
ד. מדוקס רוד

99) מה לא משפיע על חדירת תרופה לעין? ( א')
א. עדשת מגע קשה
ב. אחוז מים ברכה (כנראה הכוונה בעדשת מגע רכה)
ג. נפח מולקולרי של התרופה
ד. משקל מולקולרי של התרופה

100) CLARE , מאיזה עדשה נגרם? ( א')
א. סיליקון הידרוג'ל (EXTENDED WEAR)
ב. RGP
ג. קשה
ד. רכה עם אחוז מים גבוה

101) צילינדר רזידואלי (שילובים) (א' , ג' , , לגבי ב' וד' לא יודע לעשות לפי השילובים )
א. מהטיית העדשה בעין
ב. מפגיעה ליד המקולה
ג. בדרך כלל במרידיאנים ההוריזונטלים
ד. לא זוכר

102) B.O. לקרוב גבוה, B.I. לקרוב נורמלי, FCC 1.50+, ∆8 ESOPHORIA לקרוב, ∆2 EXOPHORIA לרחוק, רפרקציה לרחוק פלנו, AMP D12, PRA 0.50-, NRA 2.50+, AC/A 8/1 , מה היית נותן? (ג' )
א. כלום
ב. 0.50+ ADD
ג. 1.00+ ADD
ד. 2.00+ ADD

103) טבלת קרטוקונוס. 3 עדשות ניסיוניות:
B.C. עדשות מגע חדות ראייה (O.R) מגע
9.00 7.00- 6/9 (2.00+) מגע קל
8.6 7.00- 6/7.5 ללא מגע
9.6 7.00- 6/6 (פלנו) מגע כבד
איזה עדשות מגע להזמין (הנתונים לא הכי מדוייקים)
א. 9.1, 4.00-
ב. 9.2, 5.00-
ג. 9.3, 5.50-
ד. 8.9, 3.50-

104) היפרופ עם אקומודציה מלאה איפה הנקודה הרחוקה? ( א')
א. אין מספיק נתונים
ב. מעבר ל- ∞ האופטי
ג. בין העין לאינסוף
ד. אחרי העין

105) מה לא יופיע בו זמנית באדמת מולדת? ( ד')
א. CaTARACT + PIGMENT EPITHELIOM RETINOPATHY
ב. MICROPHTHMIA + GL
ג. GL + קטרקט
ד. קטרקט + פורלי דיליטינג איריטיס

106) ההבדל בין טלסקופ חד עיני לדו עיני? (א')
א. שדה ראייה רחב יותר בדו עיני
ב. צריך משקפי קריאה
ג. …

107) ב- 3-9 STAININIG, מה לא יעזור? (א' )
א. O.Z יותר רחב
ב. עדשות מגע גדולה יותר
ג. עדשות מגע קטנה יותר
ד. עדשת מגע דקה יותר

108) עצבוב טוני ל- O.M? (ד')
א. RETINA
ב. צרברום
ג. SUB CORTICAL CENTRAL
ד. הכל
109) מתי ניתן פריזמות (שילובים): (הכל )
א. במקום תרגילי עיניים
ב. כסיוע לתרגילי עיניים
ג. פזילה קבועה מעל ∆20

110) מה היתרון של פריזמות פרנל על GROUND IN PRISM? (פריזמות מובנות) (א')
א. אפשר לעשות במקום
ב. יותר זול
ג. …

111) פציינט מתלונן על כפילות במבט למטה פתרונות אפשריים? (שילובים): (א' + ב' בלבד )
א. עדשות מגע + משקפי קריאה
ב. SLAB OFF
ג. עדשות פרנל

112) לפציינט R. HYPER 3, מסתכל למטה במרשם … מה תהיה הפוריה שלו? (ד')
א. 1
ב. 3
ג. 4
ד. R. HYPER 7

113) מה הכי עדיף בביפוקל?
א. העלאת המרכז האופטי הסיגמנטי כמה שיותר לקצה הסיגמט

114) תכונות של טלסקופ גלילאו וקפלר?
א. הרחקת העינית מהעצמית מאפשרת באסטרונומי לקרוא איתו.

115) מה לא נכון ב- SPLIT BINOCULAR BALANCE? (בגלל זה מפצלים בין הדמויות שלא נצטרך לכסות לסירוגין )
א. צריך לכסות לסירוגין את עיני הפציינט

116) מה לא מחייב הפנייה לרופא משפחה? (תקין לחלוטין )
א. רמת גלוקוז בדם של 90

117) השתלת IOL אצל יילוד, בכח? (לא בטוח אבל ב' )
א. 24 – 20
ב. 30 – 26
ג. 34 – 30
ד. 40 – 36

118) אדם עם אפקיה שהולך עם עדשות מגע (שילובים) ( ד' )
א. מפסיד 10% – 8% מההגדלה מהמשקפיים
ב. פחות עיוותים מאשר עם משקפיים
ג. התמצאות יותר טובה במרחב
ד. הכל

119) אניסוקוניה נגרמת מ: (שילובים, 6 אפשרויות, 4 אופציות)
א. AXIAL ANISOMETROPIA
ב. REFACTIVE AMET.
ג. אפקיה + עדשות מגע
ד. הפרש D4
ה. פסדו אפקיה עם משקפיים
ו. …

120) מה הממצא שבו הכי קל לזהות אדם עם CRVO: (ג')
א. חדות ראייה
ב. כלי דם בדיסק
ג. ממצאים אופטלמוסקופ

121) בתלונה על FLAUTERS: (ב')
א. יש לשלול תמיד הפרדות רשתית
ב. התלונה מרחוק בדרך כלל

122) IOL מושתל חזק יותר ככל ש: (א')
א. הקרנית חלשה ואורך העין קצר
ב. הקרנית חזקה ואורך העין ארוך

123) קרנית 6.2/6.2, עדשה קשה 6.7, רפרקציה 0.50+ איזה עדשת מגע נזמין (ב')
א. 4.25+
ב. 3.25+
ג. 2.50+

124) אדם עם AMD חדות ראייה 6/21 מה ניתן לו? (א' – הכי קרוב להופכי )
א. 4.00+
ב. 5.00+
ג. 3.5 X
ד. 4.5 X

125) LV (שילובים): (א' וג' בלבד )
א. אור שונה
ב. לוח קריאה ב- J ורחוק בסנלן
ג. לוח קריאה למרחק ידני
ד. …

126) אדם עם חדות ראייה 6/24 יש לו צלקת בקרנית, עם P.H. (פין הול) רואה 6/15, למה? (ב')
א. ביטול אברציה הספרית
ב. אסטיגמציה אירגולרית

127) למה לא מבצעים ניתוח LASIK אחרי השתלת קרנית עקב קרטוקונוס? (א')
א. הפחד שהקרטוקונוס עלול לשוב
ב. הפלפ עלול להיקרע

128) כמה עובי יש להשאיר בסטרומה אחרי לייזר (המינימלי)? (א')
א. 275
ב. 400
ג. 375
ד. 150

129) A ו- V, מה נכון? (א' – V יותר מצוי ופחות תלונות)
א. יותר תלונות ב- A מאשר ב- V
ב. יותר תלונות ב- V מאשר ב- A
ג. תלונות אסטנופיה וכפילות ב- A וב- V תמיד
ד. אף פעם אין תלונות אסטנופיה וכפילות

130) מהי ההבחנה המבדלת לפזילה מולדת בשריר אחד או יותר בעין אחת? (שילובים) (ב' + ג' )
א. סטייה קבועה
ב. סטייה לא קבועה
ג. דיפלופיה
ד. ללא דיפלופיה

131) שאלה על ARC והתכונות שלה לגבי בוגליני, דמות שאר. )(AFTER IMAGE)

132) למי טוב עדשות מגע ממשקפיים? (א')
א. היפרופ פרסביופ צעיר
ב. מיופ פרסביופ צעיר

133) בבדיקה לתינוק עם ALT. ESOTROPIA נמצא ללא הרחבה 5.00+ בכל עין: (ג')
א. נשלח לנוירולוג
ב. בדיקה בעוד שבועיים
ג. נבצע ציקלופלגיה
134) רפרקציה 180 * 2.00+ 11.00- איזה עדשות מגע ניתן? ( ב' )
א. 7.75-
ב. 8.25-
ג. 9.00-

135) אצנית בת 47 1.50+ L, 2.25+ R, רוצה ראייה טובה לרחוק ולקרוא מפות מה תיתן לה? (א' – בדוק ובטוח )
א. 2.50+ R 2.50+L
ב. 3.75+ R 1.50+L

136) איך מודדים זווית פזילה פחות מ- ∆8 (א')
א. קרימסקי
ב. C.T. + פריזמות

137) מה מקור החמצן העיקרי לאפיתל?
א. כלי הדם בגובלת + דמעות

138) רטינוסקופיה ממרחק של 50 ס"מ 45 * 5.00+, 135 * 7.00+ מה המרשם?
א. 135 * 2.00+ 3.00+

139) קו אנכי 0.50 D אחרי הרשתית, קו אופקי D1 לפני הרשתית, הרפרקציה?
א. 180 * 1.50- 0.50+

140) פגים שנולדים במשקל נמוך, הסכנה:
א. צמיחת כלי דם

141) עדשה קשה PIGGY BACK מתאימים לפי: (א')
א. K על הרכה
ב. 0.2 קמור יותר מהקרנית

142) מיפוי קרנית אחרי LASIK, איך נראה? (ב')
א. איזור שטוח באמצע עגול או אי מרכזי
ב. איזור המעבר עם עיוותים ביציאה מאיזור האישון

143) מה לא מאפיין מיקרוטרופיה? (א')
א. חדות ראייה גרועה ב- 2 העיניים
ב. פחות מ- 8 פריזמות
ג. סקוטומה מרכזית

144) אדם עם Re (עין ימין) אפקיה, (6/6) 100 * 2.50- 15.00+ R, (6/9) 90 * 1.00- 2.50+ L (ב' – יש דברים מעבר לח"ר )
א. תיקון מלא
ב. תיקון מלא בימין ובאלנס בשמאל
ג. תיקון מלא בשמאל ובאלנס בימין

145) ב- ORTHO K מה נכון? (שילובים) (ב' .. .)
א. פציינטים שלא מסתדרים עם RGP יסתדרו עם ORTHO K
ב. גודל האישון ממצא חיוני
.
.
146) הנקודה הרחוקה של מיופ לא אקומודטיבי?
א. תואמת את הפוביאה

1. מהו גודלו של הכתם העיוור בשדה הראיה:

1. מעלה אחת
2. חמש מעלות ָָָָָָ

III. עשרים מעלות

IV. חמש דקות.

2. מהו גודל שדה הראיה הדו עיני התקין:

1. 200 מעלות אופקי ו-180 מעלות אנכי
2. 180 מעלות אופקי ו-180 מעלות אנכי

III. 140 מעלות אופקי ו-120 מעלות אנכי

 IV.180 מעלות אופקי ו-140 מעלות אנכי  ָָָָָָ

3. היכן נמצא הכתם העיוור בשדה הראיה:

1. נזאלית למרכז שדה הראיה
2. טמפורלית למרכז שדה הראיה. ָָָָָָ

III. במרכז שדה הראיה

IV. בצד שמאל בעין ימין ובצד ימין בעין שמאל

4. גידול במוח אשר הורס את מרכז הראיה בקליפת המוח מצד שמאל גורם ל:

1. ירידה בחדות ראיה בעין ימין.
   1. עיוורון בעין ימין.

III. פגיעה בשדה הראיה הימני ב2 עיניים. ָָָָָָ

IV. פגיעה בשדה הראיה השמאלי ב2 העיניים.

1. עוורון בעין ימין ופגיעה בשדה הראיה הימני בעין שמאל.

5. כדי למדוד גודל כתם העיוור אפשר להשתמש בכל הבאים פרט ל:

1. מסך של בירום tangent
2. פרימטר של גולדמן

III. פרימטר ממוחשב

IV. לוח של אמסלר ָָָָָָ

6. שדה ראיה נזאלי יותר קטן מהטמפורלי:

1. בגלל מבנה הפנים של הנבדק ָָָָָָ
2. בגלל שהרשתית הטמפורלית רחבה יותר

III. בגלל שיש דברים יותר מענינים בשדה הטמפורלי

IV. בגלל המבנה האנטומי של הפוביאה

7. הכתם העיוור:

1. מורגש בראיה דו עינית
2. גדל עם הגיל

III. ארוך יותר מאשר רחב ָָָָָָ

IV. נמצא בצד האפי של השדה

8. בשדה הראיה המרכזי התקין הכתם העיוור נמצא:

1. 5-10 מעלות
2. 10-20 מעלות ָָָָָָ

III. 15-25 מעלו

IV. 20-25 מעלות

9. פגם בשדה הראיה מסוג הומונימוס המיאנופיה יכול להיגרם מנגע ב:

1. רשתית
2. perisellar area

III. synichisis (מצב שהזגוגית משנה את הג'ל שלה)

IV. מסלול אופטי  ָָָָָָ optic tract

10. הכתם העיוור במקום שעצב הראיה יוצא מהעין לגולגולת הוא :

1. פתולוגי

III. סקוטומה טבעית ָָָָָָ

IV. נמצא בצד הנזאלי של השדה

11. שדה ראיה ימני בעין שמאל פגוע מה יש לו:

1. ביטמפורל המיאנופסיה
2. left nasal quarter heminopsia
3. III.  ָָָָָָ left nasal hemifield

.12 . בדקו שדה ראיה עין L ובשדה קונטרקשון מוחלט של צד ימין

     א. בעיה ברישתית נזאלי

     ב. בעיה ברישתית טמפורלי ָָָָָָ

     ג. בעיה באינפריור

     ד.סקוטומה סופריור נזאל

13. FULL THRESHOLD סף מוחלט

      א. ל C/D אידיאל (יותר קימור מ 0.5) ָָָָָָ

      ב. להפרדות רישתית היקפית

      ג. לחור התפשט הקפי ברישתית

14. מה לא נכון לגבי שדה ראיה

    א. 70 מעלות למעלה 60 מעלות למטה ָָָָָָ

    ב. מצטמצם עם הגיל

    ג. אפשר לבדוק סטטי וקינטי

15. שדה ראיה ימיני בעין שמאל פגוע מה יש לו ?

      א. בי טמפורל המי אנופסיה

      ב. LEFT NASAL QWETR HEMIANOPSIA

      ג. LEFT NASAL HEMIFILD  ָָָָָָ

16. בבדיקת שדה ראיה הכרחי

      א. להביא את המטרה משדה שלא נראה לשדה שכן נראה  ָָָָָָ

      ב. שעין ימין של הבודק תהיה מול עין ימין של הנבדק

      ג.שהשדה העליון יהיה יותר גדול משדה תחתחן

ד.להביא את המטרה משדה נראה לשדה לא נראה

17. YOKED PRISM לשימוש ב –

     א. איזופוריה

     ב. אקסופוריה

     ג. לאיבודי שדה ראייה  ָָָָָָ

18. איבוד שדה ראייה ימני

      א. פגיעה בעצב ימין

      ב. פגיעה ב OPTIC NERV

      ג. פגיעה בכיאזמה

ד. פגיעה אחרי הכיאזמה ָָָָָָ

19. נתונה בדיקת שדה הראיה הבאה

      א. גלאוקומה חד עינית

      ב. היסכמיק אופטיק נרב חד עיני

      ג. טוקסיק  אופטיק נרב דו עינ ָָָָָָ י

20. שבץ מוחי יכול לגרום:

1. איבוד ראיה בעין זו
2. איבוד ראיה בעין השניה
3. המיטמפורל המיאנופסיה

IV      . איבוד ראיה של ימין נזאלי שמאל טמפורלי ָָָָָָ

21. איפה יכול להיות שדה ראיה incongruous?

א. כיאזמה

ב. Optic tract ָָָָָָ

ג. Optic radiation

ד. Visual cortex

22. שדה ראיה שמאלי אבד. איפה הפגיעה?

א.      עצב שמאל

ב.       בכיאזמה

ג.        אחרי הכיאזמה בצד שמאל

23. בבדיקת Tangent Screen מה נכון?

א.      לנקודה הלבנה יש רגישות גבוהה יותר מהנקודות הצבעוניות ָָָָָָ

ב.       למטרות גדולות יותר רגישות, לנקודות הירוקות רגישות גבוהה יותר מהנקודות האדומות

ג.        למטרות קטנות יותר רגישות, לנקודות הירוקות רגישות גבוהה יותר מהנקודות האדומות

24. פגיעה בשדה הראיה הנזלי של R וטמפורלי של L. איפה הפגיעה?

א.      כיאזמה

ב.       Optic radiation ָָָָָָ

25. פגיעה בשדה ראיה עליון. מה לא יתכן?

א.                          ptosis

ב.                          dermato chalasis

ג.                           מסגרת בדיקה

      ד.             קטרקט ָָָָָָ

26. שבץ בעורק האופטלמי (MIDDLE… ARTERY) לפני הכיאזמה מה יהיה?

           IPSILATERAL VISUAL LOSS ָָָָָָ

           CONTRALATERL VISUAL LOSS

           HOMANIMUS HEMIANOPSIA

           BI TEMPORAL HEMIANOPSIA

27. ההבדל בין שדה ראיה סטטי לקינטי?

          סטטי רגיש יותר לקטעים ופגיעות קטנות במרכז הרשתית ָָָָָָ

          סטטי בודק שטח גדול יותר

          זול יותר

28. בבדיקת טנגנט יש מטרה של 2 מ"מ ניצב ימין לקו האנכי דרך מרכז הפיקסציה. בגירוי של 5 מ"מ יש

     שיפור ניכר.

א. לזיה פעילה במוח באונה שמאלית מרכזית.

ב. לזיה בעצב אופטי שמאל.

ג. לזיה פעילה במוח אחורי באונה שמאלית אחורית.

ד. לזיה לא פעילה ב- _________

29. לוח אמסלר גריד ב- 33 ס"מ, כמה מעלות שווה כל משבצת?

א.  ָָָָָָ 1

ב. 5

ג. 2

ד. 10

30. סקוטומה CENTROCECEL נראה ב:

א. פפילאדמה

ב. פפיליטיס ָָָָָָ

ג. AION

ד. RETINOCHISIS

31. פגיעה בשביל הראיה (Optic Tract) בצד ימין גורמת:

1. Left homonymus hemianopia ָָָָָָ
2. Right homonymus hemianopia

III. פגיעה דו עינית בשדה הראיה העליון

IV. ירידה בשדה הראיה המרכזית ב2 העיניים

1. Bitemporal hemianopia

יש פציינט שיהיה מרוצה מחדות ראייה של 6/6 ופציינט אחר ירגיש שהוא רואה כך מטושטש, ההבדל הוא באישיות של הנבדק.
באורתופטיקה עוסקים בפיתוח של מערכת דו עינית שבה הראיה טובה ונוחה, והתפקוד יעיל, מה שיבוא לידי ביטוי בכל פעולה של הנבדק.
ישנם אנשים המתחמקים משימוש מסוים בראיה, רק משום שהם לא יכולים לתפקד, כמו: נמנעים מנהיגה, קריאה וכו'.

העיקרון החשוב ביותר באורתופטיקה הוא שהמערכת הראייתית היא מערכת שמתפתחת אפילו לפני הלידה, ובודאי שאחריה. לכן כמו כל מערכת שמתפתחת, המערכת הראייתית יכולה להתפתח באופן טוב, או להתפתח עם שיבושים, אבל ללא ספק היא נתונה במשך ההתפתחות ואולי גם אחריה לשינויים חיצוניים, או להשפעות חיצוניות.
דוג': אם שמים לאדם צעיר (או בע"ח צעיר) רטייה על העין למשך זמן, לאחר שנוריד אותה הראיה בעין הזו תהיה לקויה ביותר.
זה סימן לכך ש:
1) הראיה עדיין מתפתחת, ודורשת תנאים הולמים כדי להמשיך לעשות זאת.
2) ניתן לקלקל את ההתפתחות הזו בדרכים שונות.

הדעה הרווחת אצל אופטומטריסטים היא שמערכת הראיה ממשיכה להתפתח אפילו עד גיל מבוגר (גיל 20- 25 וייתכן שאפילו יותר).
עיקר ההתפתחות היא בחודשים הראשונים של החיים, אבל בכל זאת ניתן להשפיע על המערכת במידה מסוימת, אפילו עד לגילאים מבוגרים.
המסקנה מהקביעה הזו היא שניתן לא רק לקלקל אלא גם לשפר, זאת"מ שמהערכת הראייתית היא מערכת שתמיד ניתן ללמד.
רופאי העיניים סירבו לקבל את הקביעה הזו במשך קרוב ל100 שנים (בניגוד לאופטומטריה שטענה זאת במשך 70 שנה). רק כיום מחקרים בנוירולוגיה מראים שניתן לשנות את התפקוד הנוירוני במוח, אפילו בגיל מבוגר ביותר.
המוח פלסטי וניתן לעיצוב אפילו בגיל מבוגר, ניתן לחדש או לייצר קשרים חדשים בין תאים שונים ובין אזורים שונים שיכולים לתפקד במקום האזורים שנפגעו, לדוגמה: ניתן לשקם במידה מסוימת את תפקודי המוח, בינהם גם תפקודי ראיה, במקרים של אדם מבוגר לאחר שבץ, שיתוק וכו', לכן ניתן לעשות זאת גם במקרים של: פזילה, עין עצלה,convergence insufficiency… לא ניתן לעשות זאת בכל מקרה, אבל ניתן לשפר את המערכת הראייתית עד גבול מסוים.
אם עושים משהו שוב ושוב, זה נקלט במערכת הנוירולוגית, ויהיה ניתן לבצע זאת שוב לאחר מכן יותר בקלות- ניתן לשלב זאת גם במערכת הראיה.

כיום יודעים שהתפתחות הראיה היא פחות או יותר לפי שלבים מוגדרים, ויש תפקודים שנלמדים בכל שלב.
השלבים הללו חופפים במידה רבה, אין נקודה ספציפית שבה שלב אחד מסתיים ואחר מתחיל, חלק מהשלבים ממשיכים במשך עשרות שנים או יותר.
ידוע שבמידה רבה יש פרק זמן ספציפי שבו נלמדים תפקודים ספציפיים, אם מקדימים את התקופה הזו זה לא עוזר, ואם מאחרים את התקופה הזו זה יהיה מאוחר מדי, הכוונה שעדיין יהיה אפשרי לקבל משהו, אבל לא מספיק כדי לקבל תפקוד מלא, דוגמה: ללמוד לרכב על אופניים- תינוק בן שבועיים לא יצליח ללמוד, אדם בן 80- יתקשה מאוד בלמידה, ילד בן 4-5 הפיזיולוגיה, האנטומיה, המוח, ושיווי המשקל מפותחים מספיק- ילמד בקלות.
התקופה הזו שבה המערכת מוכנה ובעצם דורשת ללמוד תפקיד מסוים נקראת תקופה קריטית= התקופה הרגישה.

נבחן את התקופות הרגישות, מה שיהווה את הבסיס להבנת כל התפקודים.
בנוסף בתקופה הרגישה ישנה אפשרות לקלקל: הפרעות שקיימות במערכת בגילאים מסוימים, תהיינה בעלות השפעה שלילית הרבה יותר גדולה מאשר הפרעות שהופיעו לפני התקופה הקריטית או אחריה, דוג': ילד שמפתח eso tropia בגיל שנתיים, ילמד לדכא את העין הזו, הוא לא יראה כפול לעולם (עקרונית הוא אמור לראות כפול, כי הדמות נופלת על נקודות לא תואמות). כדי לגרום לו לראות כפול נצטרך להפעיל מאמץ רב, וגם אז הסיכויים לא גבוהים שנצליח לעשות זאת.
אם אותה eso tropia מתרחשת בגיל 9-10, הוא יראה כפול והכפילות הזו לא תעזוב אותו, קשה מדי לדכא, העין מפותחת מדי והיא לא תפסיק לתפקד רק בגלל שזה מפריע.
בגיל 50-70 בהן מתרחשות תופעות כמו שיתוק עצב 6 או 4, הנבדק יראה כפול, והוא יוכל להתמודד עם זה רק בעצימת עין, הוא כבר לא יכול לדכא.
התקופות הרגישות ההלו הן לטובה וגם לרעה. דיכוי- מצד אחד רע- מתעלם מעין אחת, מצד שני טוב- כי הוא מאפשר תפקוד תקין.

בתקופות הללו המערכת יכולה לבצע אדפטציות.
אדפטציה- שינוי במערכת לטוב ולרע, אבל מדובר בשינוי שמאפשר למערכת לנהל חיים יום יומיים.

שנתייחס לתופעות הללו נבדוק- מתי הן מתפתחות, איך, מה יכול להשפיע על ההתפתחות הזו, ומה ניתן לעשות במידה וההתפתחות לא הייתה תקינה.

ההגדרה של אורתופטיקה היא תרגילים לעין עצלה ולסטרביסמוס (זו הגדרה מיושנת).

הרצאה 9-

ההחזרים השונים שמתקבלים ברטינוסקופיה

מצב 1 – היפרופ

הרטינוסקופ משליך אור על הרשתית, כל מקום בו הרשתית מוארת הופך להיות עצם חדש, שחוזר לכיוון הרטינוסקופ דרך המערכת האופטית של העין. אם יש לנו עצם על הרשתית, הדמות חייבת להיווצר בנקודה הרחוקה.
באותה מידה, אם אנחנו מסתכלים על ההערכות של הקרניים היוצאות מהעין לכיוון הרטינוסקופ, נראה שהקרניים מתפזרות.
בהיפרופ- הקרניים שיוצאות מהעין ממשיכות להתבדר, הן אף פעם לא יגיעו למיקוד, הפוקוס שלהן יהיה מאחורי העין, מדומה. אם ניקח את הרטינוסקופ ונטה אותו מטה, לא נקבל אף קרן דרך הרטינוסקופ, נראה חושך, אם נתחיל להטות אותו כלפי מעלה, או להרים אותו נתחיל לקבל קרניים.
כשהרטינוסקופ מתחיל לעלות, אנחנו מקבלים קרניים מהקטע התחתון של האישון. שאנחנו מעלים עוד יותר את הרטינוסקופ, נקבל קרניים יותר ויותר עליונות. בשלב מסוים אנחנו מאבדים את הקרניים שהיו לנו קודם- אם הרטינוסקופ עולה הרבה, אנחנו נאבד את הקרניים התחתונות ונקבל את העליונות. ככל שנעלה את הרטינוסקופ נקבל קרניים יותר ויותר עליונות. אם נרצה לתאר זאת, נוכל לומר שהחלק של האישון שאנחנו רואים קרניים בתוכו מתאים למיקום של הרטינוסקופ, כך שאם מעלים את הרטינוסקופ רואים חלקים יותר עליונים של האישון מלאים אור. הקרנית מתמלאת אור, באותו כיוון שאנחנו מעלים את הרטינוסקופ.
קשה מאוד לראות שהאישון מתמלא אור באותו כיוון של הרטינוסקופ, שהרטינוסקופ עולה יותר מדי והאור עולה, האור משאיר אחריו חושך.
אם יש לנו מצב כזה:
חושך
אור
חושך
נעלה את הרטינוסקופ ונראה:
אור
חושך
חושך

חושך חושך חושך אור אור חושך
חושך חושך אור אור חושך חושך
חושך אור אור חושך חושך חושך

חושך שבא אחרי האור. האישון מתמלא אור באותו כיוון אליו מניעים את הרטינוסקופ, ומתרוקן מאור באותו הכיוון אליו מניעים הרטינוסקופ.
יותר קל לראות את ההתרוקנות של האור.
יש כאן שני מקומות בהם יש החלפה של האור והחושך.

מצב 2 – המטרופ

האור יוצא מהרשתית של הנבדק כאלומה מקבילה, הקרניים הולכות לאינסוף. הנבדק הוא המטרופ, הנקודה הרחוקה שלו באינסוף. אם הרטינוסקופ למטה, נראה חושך, אם נתחיל לעלות אותו הקרניים הראשונות שמתקבלות דרך הרטינוסקופ מתקבלות דרך הקטע התחתון של האישון. ככל שנעלה, נקבל קרניים יותר ויותר עליונות. האישון מתמלא ומתרוקן מאור באותו הכיוון בו הרטינוסקופ זז.
האם התנועה הזו של האור שונה מהתנועה שראינו אצל ההיפרופ? לא, היא אינה שונה. אין לנו דרך לדעת אם הנבדק היפרופ או המטרופ.
מצב 3 – מיופ

הקרניים יוצאות מהרשתית של הנבדק והן לא מקבילות או מתבדרות, אלא מתכנסות. הקרניים מגיעות למוקד כלשהו במרחק, וזו הנקודה הרחוקה של העין. המסקנה היא שהמצב הרפרקטיבי של הנבדק הוא מיופיה. במיופ- הנקודה הרחוקה שלו הוא בין העין לאינסוף.
בהתחלה לא רואים בכלל קרניים ברטינוסקופ, אם נרים מעט את הרטינוסקופ, נקבל קרניים מהחלק התחתון של האישון. הכיוון של התנועה כאן הוא באותו כיוון של הרטינוסקופ, מה שמכונה "תנועת עם".
בשלושת המקרים הנ"ל, כיוון התנועה הוא זהה. אין שינוי בכיוון התנועה לכן כרגע אין דרך לדעת לפי כיוון התנועה אם מדובר במיופ היפרופ והמטרופ.

מצב 4 – מיופ שהנקודה הרחוקה שלו יותר קרובה לעין לעומת המיופ בדוגמה הקודמת.

אם הרטינוסקופ למטה לא נקבל אף קרן. אם נתחיל להרים את הרטינוסקופ נקבל קרניים מהחלק העליון של האישון. הקרניים האלה כבר הצטלבו לכן הם בצד השני, הכוונה ככל שנעלה את הרטינוסקופ, נקבל קרניים שממלאות את האישון מהכיוון הנגדי, מהחלק התחתון של האישון. אם נעלה את הרטינוסקופ הרבה, נמשיך לקבל קרניים אבל מהקטע התחתון. האישון מתמלא ומתרוקן מאור, בכיוון הנגדי לתזוזה של הרטינוסקופ.
מה שנקרא "תנועת נגד". התנועה כאן היא שונה בכיוונה מהמצבים הקודמים, כאן זה נגד ושם היה עם.

מצב 5 – מצב ניטרלי

זהו מצב מיוחד בו הנקודה הרחוקה של העין נמצאת בדיוק בפתח של הרטינוסקופ. במקרה זה כל הקרניים נפגשות בפתח הרטינוסקופ ונכנסות אליו יחד. אם הרטינוסקופ למטה, לא נקבל אף קרן, אם נעלה אותו למקום בו נמצא ה- far point, נקבל את כל הקרניים יחד, ואם נעלה את הרטינוסקופ עוד קצת, לא נקבל אף קרן. האישון. במצב זה האישון לא מתמלא אור בכיוון מסוים, אלא מתנהג כמו נורה רגילה שיש לה מצב on/off. המילוי של האישון באור הוא instantaneous מצב של בן רגע, של הכל או כלום. מצב זה נקרא neutralization- נטרלי.
מצב של רפלקס מנוטרל שהוא לא אם או נגד, אלא מצב של הכל או כלום.

עיקרי הרטינוסקופיה
המטרה היא למצוא את הרפרקציה של הנבדק.
אם אנחנו יודעים איפה נמצאת הנקודה הרחוקה של העין, אנחנו יודעים גם איפה הרפרקציה. כך שבעצם בדיקת רטינוסקופיה אחראית על מציאת הנקודה הרחוקה. אם אנחנו רוצים לדעת מהי הרפרקציה של מישהו, עלינו לחפש את הנקודה הרחוקה שלו, זה חישוב מתמטי פשוט. מכיוון שיש לנו 5 אפשרויות למיקומה של הנקודה הרחוקה, זה לא יהיה פרקטי ואפילו לא אפשרי לשים את הבודק בנקודה הרחוקה של כל אחד מהנבדקים, כך שנעשה דבר אחר.
תיאורטית, רק אם הנבדק הוא לא היפרופ, אנחנו יכולים למצוא את הנקודה הרחוקה ע"י תנועה של הרטינוסקופ. אם הנבדק לא היפרופ, נכוון את הרטינוסקופ לעין שאנחנו עומדים יחסית קרוב לפציינט ולאט לאט נתרחק, עד שנקבל נטרול. באופן זה נמצא את הנקודה הרחוקה. לפעמים נתחיל את הבדיקה שאנחנו עומדים קרוב לפציינט ואז נתחיל לזוז אחורה, ולפעמים ניתן גם להתחיל מרחוק ולנוע קדימה.
לא נשתמש בשיטה זו אצל בהיפרופ, מכיוון שהנקודה הרחוקה שלו מאחורי הראש כך שלא ניתן להגיע אליה.
השיטה הזו של תנועה קדימה או אחורה, לא כל כך פרקטית, אך נשתמש בה בתינוקות. משום שזה לא פרקטי אנחנו משתמשים בשיטה יותר מתוחכמת: במקום שאנחנו נלך לנקודה הרחוקה, אנחנו נביא את הנקודה הרחוקה לאן שנוח לנו, נביא את הנקודה הרחוקה לתוך הרטינוסקופ.
אצל היפרופ- אנחנו יודעים שאם נשים עדשות מול העין של הנבדק, שהאור חוזר מהעין, אם נשים עדשת פלוס הקרניים יתכנסו. עלינו לשים מספיק כוח פלוס כך שהן יתמקדו בפתח הרטינוסקופ.

אחרי שקיבלנו נטרול, הנקודה הרחוקה נמצאת בתוך הרטינוסקופ. אצל כל נבדק ללא יוצא מן הכלל ללא קשר למצבו ההתחלתי (אם היה מיופ המטרופ או היפרופ), הנקודה הרחוקה צריכה להיות ברטינוסקופ. אם הגענו לנטרול והרטינוסקופ במרחק X ס"מ מהעין, כולם ללא יוצא מן הכלל, הופכים להיות מיופים. אם אנחנו שמים את הרטינוסקופ לפני העין, והנקודה הרחוקה היא בתוך הרטינוסקופ, כיוון שהרטינוסקופ לפני העין כולם מיופים.
זה אומר שאחרי רטינוסקופיה, כל אחד הפך להיות מיופ, ללא קשר למצב ההתחלתי שלו.
בסוף כולנו מיופים
מיופ שמתוקן עם המשקפיים שלו נראה ברטינוסקופ תנועת עם, הוא לא מיופ שהוא עם משקפיים, הוא המטרופ.
תנועת נגד תראה במצב אחד בלבד, כשהקרניים נפגשות לפני שהן מגיעות לרטינוסקופ.
הוא מיופ בסדר גודל של אחד חלקי המרחק במטרים מהעין.
הוא שמים את הרטינוסקופ במרחק של 50 ס"מ מהעין הוא 100/50=-2 מיופ בסדר גודל כזה.

הנבדק הוא מיופ. נרים את הרטינוסקופ ונתחיל לראות קרניים הבאות מהחלק העליון של הקשתית. נקבל מעט מאוד קרניים משום שהם פזורות על פני שטח גדול, והרטינוסקופ יכול לקבל רק חלק מהן, לכן ההחזר שנקבל הוא לא חזק, אלא החזר עמום.
אם נטרול נראה כאור חזק, אז כאן לעומת זאת רואים אור חלש יותר, יש כאן החזר עמום. אם נשים אם הרטינוסקופ בנקודה בה כל הקרניים נפגשות, ההחזר יהיה מאוד חזק ובהיר. לכן שאנחנו נמצאים בנטרול אנחנו צריכים לשים לב לכך שלא רק שהתנועה בבת אחת, אלא שהאישון מתמלא באור חזק מאוד. ככל אנחנו יותר רחוקים מנטרול ההחזר יותר עמום.
לפעמים נראה תנועה מלאה, אבל יכול להיות שאנחנו רחוקים מאוד ממצב הנטרול, כך שאנחנו מקבלים מעט קרניים וקשה לראות את ההחזר, כך שלא רואים את כיוון התנועה, ועלולים לחשוב שאנחנו בנטרול, למרות שאנחנו רחוקים מאוד מנטרול.
מסיבה זו, לא נשתמש רק בכיוון התנועה כדי לראות אם אנחנו במצב של "עם", "נגד" או נטרול, אלא גם בעוצמת ההחזר.
אם הרטינוסקופ לא יהיה בדיוק בנטרול אלא קרוב לזה, מכניסת הקרן הראשונה ועד עזיבת הקרן האחרונה נראה תנועה מאוד מהירה, בתנועה קלה- הכל עבר. אם אנחנו קרובים לנטרול ונעשה תנועה קלה, האישון יתמלא אור מהר מאוד ויתרוקן מאור מהר מאוד, מכיוון הקרניים צפופות מאוד- זה אומר שאנחנו קרובים לנטרול.
אם אנחנו נמצאים רחוק הקרניים פרושות על פני שטח רחב, כדי לעבור מהקרן הראשונה לאחרונה צריך לעבור דרך גדולה, התנועה היא יותר איטית.
אלו 3 תכונות של הרפלקס הרטינוסקופי:
• כיוון התנועה
• עוצמה
• מהירות
לפי שלושת התכונות האלה נדע אם אנחנו במצב של נטרול או לא, שכיוון התנועה הוא העיקרי מבין ה3.
אם אנחנו קרובים לנטרול, הכיוון יהיה עם או נגד, ההחזר יהיה חזק והתנועה תהיה מהירה
אם רחוקים מנטרול: עוצמה חלשה ומהירות איטית מאוד.
לשים לב: אם יש עוצמה חלשה במיוחד ותנועה איטית במיוחד, זה מאוד מקשה על היכולת שלנו לזהות את הכיוון, מה שיכול להפיל בפח כי נחשוב שזה מצב של נטרול למרות שזה לא.

לפי השרטוט האחרון: אם נראה לנו שאנחנו בנטרול אבל אנחנו לא בטוחים, נזיז את הרטינוסקופ טיפה אחורה, כך שנשנה את הנטרול ונראה תנועת נגד, באותה מידה אם נתקרב טיפה נראה תנועת עם. זו דרך טובה ולגיטימית לבדוק אם אנחנו רואים או לא מצב של נטרול.

Size of the hall

במצב הראשון אנחנו רואים נטרול. הבעיה היא שהפתח של הרטינוסקופ גדול מדי.
הפתח מאפשר לנו לראות נטרול גם שזה קרוב לנטרול או שזה אפילו לא מדויק. אם נהיה קרובים למצב של נטרול, נראה את כל הקרניים בבת אחת, מהירות גבוהה ובעוצמה מספיק חדה, כך שבגלל פתח רחב מדי, אנחנו עלולים להתבלבל.
גודל הפתח של הרטינוסקופ ממלא חשיבות בנטרול. יש רטינוסקופים שיש להם מס' פתחים לפחות 2 כך שנוכל להתאים זאת.
אם יש לנו פתח קטן מדי, העין צריכה להיות ממש מול הפתח, למרות שזה עדיין קטן מדי לעבוד איתו. יש כאן מידה של עדינות לעבודה, אם זה עדיין מדי, זה לא מאפשר תפעול נוח.
ישנם רטינוסקופים עם מספר פתחים, לפחות 2
לדוגמה: רטינוסקופים עם שני פתחים, הפתח הגדול הוא כדי להתקרב לנטרול, יותר קל לראות את הקרניים, שמתקרבים לנטרול עוברים לפתח הקטן כך שהנטרול יהיה יותר טוב.
רוצ' אלן (המכשיר שיש לנו) הוא בעל פתח בעל גודל אמצעי, לא קטן ולא גדול מדי. ברמה התיאורטית זה לא מאפשר דיוק של 100%, אבל הוא טוב מאוד, לא נטעה בגלל גודל הפתח.
אם אנחנו לא בטוחים שאנחנו אכן רואים מצב של נטרול, נוכל גם להתרחק או להתקרב ולבדוק אם אנחנו רואים שינוי. אם נזוז קצת ושום דבר לא ישתנה עלינו לזוז קצת יותר, כדי שנראה אם כיוון התנועה משתנה.

מרחק הבדיקה
איפה אנחנו אמורים לשבת?
נבחר גובה שנוח לנו, ונתאים את הפציינט שישב בגובה שזהה לגובה שבחרנו. אם נעשה את הבדיקה בעמידה: נצטרך להתכופף שזה לא נוח, נעשה את זה בזויות בעייתית ובאופן כללי זו לא דרך טובה לבצע את הבדיקה.
ברמה התיאורטית, היינו רוצים לבצע את הבדיקה הזו במרחק הכי רחוק, באינסוף, משום שאם אנחנו עומדים באינסוף ואנחנו נזיז את הרטינוסקופ, זה לא ישנה את כיוון התנועה.
אם אנחנו עובדים קרוב במרחק של 25 ס"מ מהעין, זה שווה ל4 דיופטר, אם בטעות הרטינוסקופ זז 5 ס"מ אחורה ועכשיו הוא ב30 ס"מ זה כבר שווה ל3.33 דיופטר. בגלל שבדקנו במרחק קצר, כבר טעינו בכמה דיופטרים מבלי לדעת את זה. לשינויים קטנים ביותר בתנועה שלנו יש השפעה בכוח הדיופטרי שמצאנו, לכן נרצה לעשות זאת כמה שיותר רחוק, באופן שעדיין יאפשר בדיקה פרקטית, אם נעשה זאת באינסוף לא תהיה לנו גישה לנבדק.
יש לעבוד במרחק הכי רחוק שמאפשר גישה נוחה של הזרוע שלנו לגלגלים של הפרופטר.
המרחק המסורתי הוא 67 ס"מ שזה שווה לדיופטר וחצי.
התנוחה צריכה להיות זרועה ישרה עם כיפוף קל, מה שמאפשר עבודה עם הפרופטר ללא מאמץ.
מי שלא יכול לעבוד ב67 ס"מ, יכול לעבוד גם במרחק קצר יותר. המרחק המקובל לעבודה קצרה יותר הוא 50 ס"מ, כי אז החישובים פשוטים, אך ניתן לעבוד גם במרחק ביניים כמו 60 ס"מ.
ברמה הטכנית ניתן להשתמש גם בחוט כדי למדוד את המרחק בינינו לפציינט, נמתח את החוט לפרופטר כדי לשמור על המרחק הנכון. ניתן לעשות זאת בהתחלה כדי לדעת מהי התנוחה שלנו עם הזרוע על הפרופטר, כך שבמשך הזמן נעשה זאת בלי החוט.
המטרה שהנבדק אמור להסתכל עליה תהיה מטרה גדולה- האות הגדולה ביותר בלוח, כמה שיותר גדול יותר טוב. נרצה למנוע ממנו את הצורך לבצע אקומודציה, משום שאם הוא עושה אקומודציה, הוא משנה את הנקודה הרחוקה שלו, מזיז אותה במרחק, וזה מטעה אותנו בלי שנדע.
אם מדובר בהיפרופ, והיינו נותנים לו להסתכל על אותיות קטנות מיד, הוא היה עושה אקומודציה כדי לראות את האותיות והיינו עלולים לחשוב שהוא המטרופ. מסיבה זו לא ניתן אותיות קטנות, אלא רק גדולות שלא מעודדות הפעלת אקומודציה.
אנחנו גם כן חייבים לעודד אותו כל הזמן להסתכל לרחוק ולא להסתכל לתוך הרטינוסקופ או לכל מקום אחר. אחד הדברים שמעודדים מישהו להסתכל לרחוק זה אם הדבר המוקרן בפניו מעניין. ללא שום קשר לאקומודציה, אנחנו הופכים את התמונה ליותר מעניינת אם יש בה צבעים, לכן אנחנו נוטים לשים רקע אדום ירוק, זה לא קשור לאקומודציה, אלא רק כדי שיהיה לו קל יותר להתמקד במה שמוקרן בפניו על הקיר. למי שמטפל בעיקר בילדים, במקום לשים אות בודדת (מה שלא כל כך מעניין) שמים סרט מצויר קצר שחוזר על עצמו שוב ושוב וזה תמיד תופס את תשומת הלב של הילדים (הסרט יהיה על מסך קטן, כדי שהעיניים לא ישוטטו).

העין של הבודק חייבת להיות בקו ישר עם העין של הפציינט שהוא בודק,: עין ימין של הבודק מול עין ימין של הפציינט, ועין שמאל של הבודק מול עין שמאל של פציינט. באופן זה לא נסתיר לפציינט והוא יוכל לראות עם העין שלא נבדקת את המטרה.
אם אנחנו יושבים באופן הזה, המצבים היחידים שבהם נסתיר את המטרה זה אם יש לנו שער פרוע, לכן ברטינוסקופיה נשים לב שהשער לא יפריע. מצב נוסף בו אנחנו עלולים להפריע הוא אם נשב בזויות בעייתית, לכן עלינו לשבת ישר. שהנבדק מסתכל על המטרה הוא לא חייב לראות את כל התמונה, הוא יכול לראות רק חלק ממנה ולהתמקד בזה. הצורך כאן הוא שהפציינט יתמקד במטרה רחוקה, אם זה צבעוני עוזר לו להתמקד, גם אם רואה רק חלק הוא מתמקד בצבע.

מהלך הבדיקה
עלינו להביא את הנקודה הרחוקה של הנבדק לתוך הרטינוסקופ, זה אומר שאחרי שאנחנו שמים עדשות מול העין של הנבדק ורואים רפלקס מנוטרל, הנבדק הוא מיופי. מידת המיופיה שלו היא 1 חלקי המרחק בו הרטינוסקופ עומד מעין הנבדק (המרחק במטרים).
כדי להביא את הנקודה הרחוקה לרטינוסקופ, אנחנו צריכים לזכור מספר דברים עיקרים:
תנועת עם
אם אנחנו רואים תנועת עם, זה אומר שהנקודה הרחוקה של הפציינט יכולה להיות בטווח אפשרי של מאחורי הרטינוסקופ, עד אינסוף וחזרה עד שזה מאחורי הראש. במקרה כזה יש להוסיף עדשות פלוס, זו תנועה למטה בפרופטר.
תנועת נגד
במידה ואנחנו רואים תנועת נגד, הנקודה הרחוקה היא בין העין של הנבדק לרטינוסקופ. אנחנו חייבים לגרום לקרניים להתבדר כדי שתכנסנה לרטינוסקופ, לכן נשתמש בעדשות מינוס זו תנועה כלפי מעלה בפרופטר.

מה לא נעשה?
שאנחנו בודקים את הפציינט אסור לנו לחשוב על המשקפיים שהוא מרכיב, זה לא רלוונטי. שאנחנו מסובבים את הגלגל בפרופטר לא נסתכל על הכח הדיופטרי שהגענו אליו מכיוון שזה עלול להראות לנו לא הגיוני וזה יכול להשפיע על הבדיקה.
מה חשוב לנו?
אם אנחנו רואים תנועת "עם" נוסיף פלוס
אם אנחנו רואים "נגד" נוסיף מינוס

דוגמה: יש לנו חמישה נבדקים, כל אחד מהם עם ליקוי רפרקטיבי שונה ומרחק הבדיקה הוא 67 ס"מ.
כל נבדק זקוק לאחת מהעדות הבאות, אך אנחנו בודקים אותו ללא התיקון לו הוא זקוק:
• +4.00מה אנחנו יודעים עליו?
הנבדק היפרופ, שנבדוק אותו נראה תנועת עם, לכן נוסיף לו עדשות פלוס.
העדשה שנצטרך להוסיף לו כדי לראות מצב של נטרול תהיה +5.50 כך שבעצם בסוף הבדיקה יהיה מיופ בסדר גודל של +1.50.
הסבר: כדי לתקן את הליקוי הנבדק צריך להשתמש בעדשת +4.00, ברגע שהוא מרכיב +4.00 הוא בעצם הופך להיות המטרופ. אבל שאנחנו בודקים אותו במצב זה עם הרטינוסקופ האור בעצם יוצא לאינסוף ולא נכנס לרטינוסקופ, כך שעדיין נראה תנועת עם. נרצה להביא את קרני האור למצב בו יתכנסו ב67 ס"מ, לכן נוסיף כח נוסף של +1.50, לכן נוסיף ל +4.00 גם +1.50 שנובע ממרחק הבדיקה.
• 1.50+ מה אנחנו יודעים עליו?
שנבדוק אותו נראה תנועת עם, עדשה שתנטרל אותו תהיה +3.00.
• PL מה אנחנו יודעים עליו?
נראה תנועת עם, עדשה שתנטרל תהיה +1.50
כדי להפוך המטרופ שלא מתוקן למיופ של דיופטר וחצי חייבים להוסיף לו עדשת 1.50+.
• 1.25- מה אנחנו יודעים עליו?
נראה תנועת עם, העדשה שתנטרל את התנועה תהיה 0.25+
• 1.75- מה אנחנו יודעים עליו?
נראה תנועת נגד, העדשה שתנטרל אותו תהיה -0.25

הממצא הרטינוסקופי אומר לנו איפה הנקודה הרחוקה של העין ואילו עדשות נדרשות כדי להפוך אותו להמטרופ.
חשוב מאוד לבצע את הבדיקה כשעין ימין שלנו עם עין של ימין של הנבדק, ועין שמאל שלנו מול עין שמאל של הנבדק. במקרה בו יש לבודק עין בעייתית, עצלה, חולה, ננהג באופן שונה.

אסטיגמטיזם
אסטיגמציה לא מהווה בעיה, מדובר בעין שיש לה שתי נקודות רחוקות, ואנחנו נצטרך למצוא את שתיהן, אחת אחרי השניה. כדי למצוא את שתי הנקודות הרחוקות נצטרך לסרוק את העין במרידיאנים שונים, ולמצוא את הכח המקסימלי ואת הכח המינימלי. במונחים של תנועה נרצה למצוא את התנועה הכי "עם" והתנועה הכי "פחות עם"
או לחלופין, יותר נגד ופחות נגד
לא נהיה מעוניינים במרידיאנים אחרים משום שהם מסתדרים מעצמם, ברגע שאנחנו "מתקנים" או מוצאים את שני הנקודות הרחוקות כל מרידיאן אחר מקבל את התיקון הדרוש באופן אוטומטי.
דוגמה: משקפי פלאנו pl -1 X 180
במרידיאן אחד הוא צריך פלאנו ובמרידיאן השני הוא צריך מינוס אחד, לכן באלכסון הוא צריך חצי, זה בעצם וקטור, ויש לנו וקטור נגדי.
ברגע שקובעים את המינימום והמקסימום כל מה שבין לבין מסתדר מעצמו.
אם אנחנו יודעים שיש לו -1/2 בזוית של 45, אי אפשר לדעת איזה כוח יש לו במרידיאן של 0 וב- 180,
מה שיש לנו במרידיאן שאינו ראשי, לא אומר לנו דבר לגבי הכוח שיש לנו במרידיאנים הראשיים. מצד שני, ברגע שאנחנו אומרים מה יש במרידיאן ראשי ובמרידיאן הראשי השני, אנחנו יודעים מה יש לנו במרידיאנים משניים.
לכן אסור לנו להתייחס למרידיאניי הביניים באופן שישליך על המרידיאנים הראשיים, לא נוכל להתייחס אליהם בכלל.
איך נמצא את המרידיאנים הראשיים? נצטרך למצוא את שני המרידיאנים שהכי רחוקים אחד מהשני. אם ניקח את הפס של הרטינוסקופ ונזיז אותו מימין לשמאל אנחנו סורקים את המרידיאן האופקי

אם מעלים או מורידים במקרה הזה, אנחנו סורקים את המרידיאן האנכי.

המרידיאנים הללו לא חייבים להיות המרדיאנים הראשיים, זה לא מחייב.
ההחזר שאנחנו מקבלים מהרשתית של הנבדק דרך האישון שלו, יהיה לפי המרידיאן הראשי. הרשתית של הנבדק שולחת קרניים חזרה, כך שהן מתמקדות בנקודות הרחוקות שלו. המרידיאן הראשי שולח את הקרניים להתמקד בנקודה אחת, והמרידיאן הראשי השני שולח אותך להתמקד בנקודה שניה.
ההחזר הוא לפי הכיוון של המרידיאנים הראשיים, אם מרידיאן 180 הוא מרידיאן ראשי, כשאנחנו נזיז את הפס שהוא מאונך מימין לשמאל, האישון יתמלא ויתרוקן מאור בצורה סימטרית באותו ציר של פס האור עצמו. האישון מתמלא אור עם או נגד כיוון התנועה של הפנס.
אם אנחנו סורקים את המרידיאן של 180 והוא לא המרידיאן הראשי, אלא המרידיאן הראשי הוא אלכסוני, ההחזר בתוך האישון לא יראה לנו כפס ישר, אלא כפס אלכסוני.
באישון נראה דבר כזה:

כדי לבדוק את המרידיאן הראשי כאן, נצטרך לסובב את פס האור, כך שהאור שלנו לא יסרוק את המרידיאן הקודם כי הוא חסר משמעות, נצטרך להזיז את פס האור כך שכיוונו יהיה זהה לרפרקציה שאנחנו רואים מהאישון.
אם הפס באישון יזוז את תנועת הכיוון של הרטינוסקופ זו תנועת עם, ואם נראה שהפס מנוגד לכיוון התנועה של הרטינוסקופ זו תנועת נגד.
זיהוי של המרידיאנים הראשיים מחייב אותנו להבחין בין התנועה שאנחנו מקבלים באישון, בין מרידיאן אחד למרידיאן אחר.

דוגמה: אם למישהו יש ליקוי רפרקטיבי של-
-8.00 -0.50 X90
ברגע שנבדוק אותו נראה בכל המרידיאנים תנועת נגד, כדי לנטרל אותו נוסיף עדשות מינוס, ואז מרידיאן אחד יהיה קרוב לנטרול והשני לא.
איזה מרדיאן לנטרל קודם?
אנחנו עובדים עם מינוס צילינדר בלבד! לכן אם אנחנו רוצים להוסיף מינוס צילינדר, אנחנו חייבים להוסיף זאת במצב שבו רואים תנועת נגד (אם זו תנועת עם מוסיפים פלוס, וזה לא המצב הרצוי לנו).
ננטרל קודם את המרידיאן הכי פלוס, או הפחות מינוס.
הנטרול הראשון: במקרה הזה מכיוון ששניהם מינוס, ננטרל את המרידיאן הפחות מינוס קודם, שזה המרידיאן האנכי.
שאנחנו ננטרל את המרידיאן האופקי, הפס של הרטינוסקופ יהיה אנכי והוא יזוז נגד, נוסיף מינוס צילינדר.
בהוספת כח למרידיאן האופקי, הפס אור צריך להיות באקסיס 90.
לא נשנה את הספר (המרידיאן שנטרלנו ראשון) הספר הוא קבוע, נוסיף כוח למרידיאן האופקי, שזה אקסיס 90 נשנה את זה בפרופטר.
השימוש בצילינדר מקל עלינו, במקום לבדוק כל מרידיאן נוסף ואז לנטרל אותם.
המרידיאן במכשיר צריך להיות בכיוון של הפס.
נבדוק אח"כ שהכל באמת נשאר ניטרלי
במידה ונטרלנו את המרידיאן הלא נכון ראשון, ניתן לתקן זאת.
אם נטרלנו קודם את המינוס 8.50, וזה לא מה שהיינו אמורים לשנות קודם, נשנה את הכח במכשיר למינוס 8.00 ונעשה את הנטרול שם.

ממצאי הנטרול: שהם בלי משקפיים נראה:
-7.00 -1.00 X 180
נגד

נגד

-1.25 -0.75 X 90 נגד

נגד

+1.25 -1.00 X 90
עם

עם

+2.00 -4.00 X 180
נגד

עם
איזה מרשמים על אחד צריך לקבל (בהתאמה)?
-8.50 -1.00 X 180

-2.75 -0.75 X 90

-0.25 -1.00 X 90

-0.50 -4.00 X 180
שאנחנו מסיימים נטרול כל אחד הוא מיופ של דיופטר וחצי לכן נוריד ממנו 1.50-
הצילינדר לא משתנה, הוא רק הפרש בין המרידיאנים.
אם הנקודה הרחוקה היא מאחורי הרטינוסקופ, למרות שהוא מיופ נראה תנועת עם.
אם הפציינט הוא מיופ של דיופטר וחצי במקור, ישר נראה נטרול.

המידע כללי ולא נבדק. השימוש על אחריותך בלבד!

הארובה:
עין ימין O.D , עין שמאל O.S , שניהם O.U. הצד הקרוב לאף נקרא נזלי והצד החיצוני נקרא טמפורלי. ישנה סימטריה בין 2 העיניים . BI מייצג צד מסוים של 2 העיניים.
העין יושבת בתוך ארובה שהיא שקע בתוך הגולגולת (דמוית משפך) מאחורה יש את האפקס (קודקוד הארובה) ומקדימה נמצא בסיס הארובה כאשר הפתח כלפי חוץ.
מידות הארובה: עומק: 40 מ"מ, גובה: 35 מ"מ, רוחב הפתח: 40 מ"מ. נפח: 30 מ"ל (העין תופסת רק 20% מהנפח, כל היצר מלא בכלי דם שומן ושרירים).
לארובה יש 7 עצמות:
1. העול=ZIGOMA- העצם החזקה ביותר
2. א. היתד-כנף גדולה ב. היתד כנף קטנה –מה שמפריד בניהם הוא ה SOF=חריץ ארובתי עליון
3. המצח=FRONTAL – בעצם יש 2 שקעים:מהצד הנזלי מחזיק את הטרוכלאה ובצד הטמפורלי מכיל את בלוטת הדמעות
4. לסת עליונה= MAXILLARY- עצם מאוד דקה
5. כך=PALLATE
6. הדמעות=LACRIMAL – מכיל את שק הדמעות
7. מכבר=ETHMOID – זוהי העצם הדקה והשבירה ביותר מאחר והיא מורכבת מהרבה חורים.
הארובה מתחלקת ל 4 דפנות:
תקרה-מפרידה בין הארובה למוח
עצם המצח (חלק מהמסגרת)
עצם היתד-כנף קטנה (יותר עמוקה)
הצד הנזלי- אינו חלק מהמסגרת הצד הטמפורלי- מפריד בין
עצם הדמעות (הכי חיצונית) השריר הטמפ' לארובה ובין
עצם המכבר (יותר עמוקה) המוח לארובה
עצם היתד כנף קטנה (הכי עמוקה) עצם העול (חלק מהמסגרת,
קדמית)
עצם היתד כנף גדולה
(האחורית)
הרצפה-הדופן התחתונה
עצם העול(מתחברת לרצפת הארובה)
הלסת העליונה(מהווה חלק מהמסגרת, העצם העיקרית)
חך (בחלק האחורי של רצפת הארובה)

כשמקבלים מכה בעין היא נדחפת לתוך הארובה שהיא די סגורה וזה יכול לגרום להעלאת הלחץ בארובה ולשבירת עצמות כמו המכבר והלסת העליונה. לכל עצמות הארובה מלבד העול יש חלל (סינוס) ובתוכו יש אויר ורקמה שהיא המשך של האף. הסינוסים נועדו כדי שבעצמות לא יכבידו על הגוף, הם מהווים חדרי תהודה.
בארובה ישנם פתחים:
1. בקודקוד הארובה: בכנף הקטנה של היתד יש את החור האופטי (optic Forman) שדרכו עובר עצב הראיה למוח, עורק העין נכנס לארובה והסיבים של הסימפטטיקה. בהמשך הפתח יש תעלה שנקראת התעלה האופטית (optic canal) ובסוף התעלה נכנסים למוח.
2. SOF=חריץ ארובתי עליון-מפריד בין כנף גדולה לכנף קטנה של עצם היתד, קרוב לחור האופטי.
3. IOF=חריץ ארובתי תחתון-מפריד בין הדופן הטמפורלי של הארובה לרצפת הארובה דרכו נכנס עצב 5 סעיף 2 לארובה, הוא נקרא MAXILLARY NERVE והוא אחראי על תחושה באזור הלסת העליונה והעפעף התחתון.
4. SOF= חור ארובתי עליון-נמצא באמצע המס' העליונה דרכו עובר ה SUPRA ORBITAL NERVE שאחראי על תחושה באזור המצח והעפעף העליון.
5. INF= נמצא 1 מ"מ מתחת למס', דרכו עובר INFRA ORBITAL NERVE שהוא המשך של ה MAXILLARY NERVE והוא אחראי על תחושה של לסת עליונה ועפעף תחתון.
ברוב חלקי הגוף מלמד בגולגולת יש בין כל 2 עצמות פרק שבו יש סחוס. בגולגולת יש תפר ולא פרק.הפרק היחיד שיש בגולגולת הוא בין הלסת העליונה ללסת התחתונה וזה מה שמאפשר לעיסה. בארובה יש שומן שמהווה הגנה לעין בולם זעזועים. ישנה מחיצה ארובתית עליונה ותחתונה שמונעת כניסת שומן לעפעפיים. המחיצה הזו היא רקמת חיבור שעשויה מקולגן ותפקידה לחבר בין מסגרת הארובה ובין הטורסוס שבתוך העפעף.
מהמוח יוצאים 12 עצבים קרניאליים: עצבים 9-12 לא קשורים כלל לפנים.
1. חוש בריח
2. עצב הראיה
3. OCULOMOTOR NERVE – מתחלק ל 2: עליון: levator , SR ותחתון: IO, IR, MR
4. טרוכלאה –מפעיל את SO
5. TRIGEMINAL NERVE- תחושה של כל הראש, בעל 3 גרעינים:סעיף 3-אחראי על תחושה בלסת התחתונה ולהפעלת שרירי הלעיסה סעיף 2-בא מגזע המוח נכנס לארובה דרך החריץ ארובתי העליון , עובר ברצפה ויוצא לפנים דרך החור ארובתי העליון אחראי על תחושת כאב. סעיף 1- מתחלק שוב ל 3 סעיפים: LACRIMAL- עובר הצד העליון הטמפורלי דרך בלוטת הדמעות יוצא דרך המסגרת מתחת למסגרת והוא אחראי על תחושה בצד הטמפורלי של הפנים. , FRONTAL-מתחלק שוב ל 2: SUPRAORBITAL- עובר ממרכז הארובה, אחראי על עפעף עליון ומצח ו-SUPRATROCHLEAR- מהצד הנזלי אחראי לתחושה של המצח והעפעף העליון מהצד הנזלי. NASO CILLIARY- מתחלק ל 3: א. NASAL- עובר בארובה בצד הנזלי שאחראי על תחושה באף. ב. INFRA TROCHLE-עובר בארובה בצד הנזלי ויוצא מהארובה מתחת לטרוכלאה אחראי על תחושה בצד הנזלי התחתון של העפעף.
6. ABDUCENS NERVE- מפעיל את LR
7. הפציאליס-מאפשר את סגירת העפעפיים
8. ACOUSTIC NERVE- אחראי על שמיעה ושיווי משקל
בתוך הארובה ובעין אין בלוטות לימפה אך יש בלחמית ובעפעפיים.
בקודקוד הארובה יש טבעת ע"ש זין שמורכבת מרקמת חיבור וממנה יוצאים שרירי התנועה של העין (חוץ מ- IO). הטבעת מחלקת את החריץ ארובתי העליון ל 2 חלקים-מחוץ לטבעת ובתוך הטבעת. השרירים מתחילים מאותה נק' ואז מתפצלים ויוצרים את קונוס השרירים:
1. מחוץ לקונוס השרירים:LARCRIMAL, FRONTAL, ועצב 4. וריד העין בחלק העליון שמחוץ לטבעת מעביר דם מהארובה למוח.
2. בתוך קונוס השרירים: עצב 3 עליון, עצב 3 תחתון, NASOCILLIARY, סימפטטים, ועצב 6.
הגבות: מהוות הגנה לעין מונעות כניסת זיעה לתוך העין. הרמת הגבות גורמת להרמת העפעף העליון בערך 2 מ"מ.
העפעפיים: הם המשך של עור הפנים. בחלק האחורי של העפעף יש טורסוס ולחמית שהם המשך של הארובה ואין להם קשר לפנים. העפעפיים זהים לחלוטין חוץ מכך שלעליון יש שריר שנקרא לבייטור שמקורו בקודקוד הארובה מעל הטבעת של זין, עובר בתקרת הארובה, נכנס לעפעף, מתחבר לחלק הקדמי של הטורסוס ושולח סיבים שמתחברים לעור העפעף. כשהשריר מתכווץ הוא מעלה את העפעף העליון עוד 3 מ"מ (בהסתכלות מעלה). הסיבים של הלבייטור מתפצלים מהשריר ומתחברים לעור וכך נוצר הכפל בעפעף העליון. תפקיד העפעפיים הוא הגנה מגופים זרים ושמירה על קרנית תקינה וזה נעשה ע"י מצמוץ שמפזר את הדמעות על העין. מקום המפגש של העפעף העליון והתחתון נקרא CANTHUS. יש מידיאלי ויש לטרלי.
שכבות העפעפיים:
1. עור-זהו העור הדק ביותר בגוף. מתחתיו אין שומן ואין רקמה חיבורית. יש מעבר חופשי מתחתיו-אין מידור.
2. השריר בחלק הקדמי-נקרא ORBICULARIS והוא הולך במעגלים. זהו שריר משורטט, רצוני והוא המשך של כל השרירים השטחיים של הפנים-שרירי ההבעה. מעוצבב ע"י עצב 7. כשהשריר מתכווץ-העפעפיים נסגרים. הוא אחראי על סגירת העיניים ומיקום נכון של העפעף התחתון. יש לו 2 חלקים: א. בתוך העפעפיים- נקרא PALPEBRAL – בעל פעולה רצונית כשסוגרים את העיניים ופעולה לא רצונית-מצמוץ. ב.מעל מסגרת הארובה- נקרא ORBITAL שהוא רק רצוני אחראי על סגירת העיניים. שיתוק של עצב נקרא BELL'S PALSY או FACIALIS ובמקרה כזה יש חוסר בקמטים, העפעף התחתון רפוי ורואים לובן. BELL'S PHENOMENON- כשמרימים עם האצבע את העפעף ומנסים לסגור את העין, העין עולה למעלה. זה קורה גם במצמוץ וגם כאשר שוכבים כדי להגן מיובש.
3. החלק האחורי- טרסוס- לוחית עשויה רקמה חיבורית, סיבית, צפופה שנותנת צורה יציבות וחוזק לעפעפיים. הוא נמצא במקום עצם והוא מקור המשיכה של הלבייטור. העפעף העליון יותר גדול מהעפעף התחתון וגם הטורסוס העליון (11 מ"מ) יותר גדול מהתחתון. האורך גם למעלה וגם למטה הוא 29 מ"מ. המחיצה הארובתית מפרידה בין הארובה לעפעפיים והיא מתחברת לטורסוס.
4. החלק הפנימי ביותר של העפעף-הלחמית. שהו קרום רירי ושקוף. היא מחברת בין העפעפיים לעין. אזור המעבר בין העפעף לעין נקרא FORNIX-יש עליון ותחתון, והוא מיוצר ע"י הלחמית. הפורניקס מפריד בין העין לארובה.

שרירי העפעפיים:
1. הלבייטור-רצוני, משורטט,חלק מהארובה, מעוצבב ע"י עצב 3 ואחראי על פתיחת העין ומיקום של עפעף עליון.
2. אורביקולריס-עפעף עליון ותחתון, מעוצב ע"י עצב 7, אחראי על סגירת העין (פעולה רצונית) ומיקום של עפעף תחתון ומצמוץ (רפלקס).
3. שריר ע"ש מולר שנמצא ב 2 העפעפיים והוא לא רצוני. שיתוק שריר זה גורם לצניחת העפעף ואם יש הפעלת יתר-מפתח העין גודל. הוא נשלט ע"י בלוטת התריס, מע' סימפטטית. תפקידו הוא כוונון עדין של מיקום העפעפיים-עליון ותחתון.
אספקת הדם: עורק התרדמה, הקרוטיד מתפצל ל 2 בכל צד:
1. האקסטרנל-עולה לפנים ומגיע לקנטוס המידיאלי של העין ומשם מספק דם לעפעפיים.זהו עורק הפנים.
2. אינטרנל- ממשיך לתוך הגולגולת ומספק דם ל 2/3 הקדמי של המוח. כשהוא נכנס לגולגולת הוא מתפצל. אחד הסעיפים הוא עורק העין-שנכנס לארובה דרך החור האופטי ומזין את כל תוכן הארובה ואחראי על מחזור הדם שם.
הניקוז נעשה ע"י ורידים שעוברים מהעפעפיים דרך הצוואר. יש סידור מאוד מסודר של כלי הדם בעפעפיים-בצורת קשת שולית שהיא 3 מ"מ מתחת לעור. לעפעף העליון יש עוד קשת היקפית של כלי דם. בתוך הטורסוס יש בלוטות שומן שנקראות MEIBOMIAN , יש 20-30 כאלה בכל עפעף, ולכל בלוטה יש צינור עם פתח בשפת העפעף. השומן הזה הוא השכבה השטחית של הדמעות.
ריסים: בעפעף העליון יש מעל 100 ריסים ובתחתון 50-75. בשורשי הריסים יש 2 בלוטות: ZEISS- שומן ן- MOLL-הפרשה נוזלית מימית. תפקיד הריסים הוא הגנה, הפרשה ואטימה של העין כשסוגרים אותה.

הלחמית:
רקמה רירית, שקופה, מורכבת מתאי אפיתל שטוחים. הלחמית מחסה חלק מהלובן ולא את הקרנית. ללחמית 3 חלקים:
1. מתחת לעפעף-PALPEBRAL- מחוברת לטורסוס
2. מכסה את גלגל העין-BULBAR-מחוברת רק בלימבוס, לחמית חופשית.
3. הפורניקס-המעבר בין שני הסעיפים הקודמים. בצד המידיאלי ליד הקנטוס יש גוש בשר שנקרא CARUNCLE . הוא חלק מהעור ותפקידו לא ידוע. טמפורלית אליו יש קיפול של הלחמית שנקרא PLICA SEMILUNARIS שהוא מעין עפעף שלישי (בדגים) והמצמוץ שלו הוא בצורה אופקית.
תכונות הלחמית:
1. אפיתל ללא קרטין. התאים המתים נושרים ונשטפים ע"י הדמעות-זהו אחד הגורמים לשקיפות הקרנית.
2. הרבה כלי דם-לא רואים אותם מלמד הפטרניקס בגלל הקיפולים. כלי דם אלו חשובים להזנת העפעפיים, מקורם בעפעפיים-מכלי הדם של הפנים ומהעין עצמה, מהארובה.ככל שמתרחקים מהעפעפיים יש פחות כלי דם. כלי הדם שקרובים ללימבוס באים מהעין עצמה.
3. תאי גביע-GOBLET- תאים אלו מפרשים הפרשה רירית כמו באף שנקרא MUCIN – הפרשה זו מהווה שכבה פנימית ביותר של הדמעות.
4. תאים ע"ש קראוס-אלפרינג-מתנקזים בלחמית העליונה בצד העפעף. תאים אלו מפרישים הפרשה מימית והיא מהווה את שכבת הדמעות האמצעית של הדמעות.
5. עצבוב: ע"י עצב 5 סעיף 1 (NASOCILLIARY), אין רגישות גבוהה.
6. בלחמית יש רקמת לימפה. קיים גם בעפעפיים אך בארובה ובעין עצמה – אין.

תפקידי הלחמית:
1. תזונה-גלוקוזה וחמצן. זהו התפקיד החשוב ביותר.דרך כלי הדם של הלחמית מזינים את העפעפיים החלק הקדמי של העין. כשבעין פתוחה יש תזונה גם מהאוויר.
2. הפורניקס מפריד בי הארובה לעין.
3. הלחמית מכסה את כל הלבן שאנו רואים.
מערכת לימפה: ישנן בלוטות ב 2 מקומות-לפני האוזן ומתחת ללסת התחתונה.
דמעות:
הבלוטה נמצאת בעצם המצח-חלקה מתחת לעצם וחלקה בפורניקס העליון. מהבלוטה יש צינורות קטנות שנפתחות בפורניקס הטמפורלי העליון והם מפרישים הפרשה מימית אליו. הבלוטה בפיקוח הפרסימפטטית שמלווה את עצב 7 ואז הסיבים עוברים לעצב 5 סעיף 2 שנכנס לארובה דרך חריץ ארובתי תחתון. הסיבים עוברים לעצב 5 סעיף 1 שעובר דרך בלוטת הדמעות.
תפקידי הדמעות:
1. שטיפה: א. הגנה ב.מונע היווצרות קרטין. ג.אספת חומרים חיוניים לעין
2. שקיפות: א. מונע ייבוש של הקרנית. ב. מונע היווצרות קרטין
3. תזונה:מלאות גלוקוזה והחמצן מהאוויר נמס בדמעות וזמין לאפיתל.
תאי האפיתל אינם חלקים אז הדמעות ממלאות את האי סדירות ויוצרות משטח חלק.
לדמעות יש 3 שכבות:
1. שכבה חיצונית של שומן שמקורו בבלוטת המיובומיאן שבטורסוס,מהווה 5% מנפח הדמעות. השומן מונע אידוי ומגביר את מתח הפנים של הדמעות. בגלל מתח הפנים של השומן הן לא זולגות ועומדות בניגוד לכוח הכובד.
2. שכבה אמצעית-מימית שמקורה מבלוטת הדמעות ובלחמית העליונה בצד העפעף. תופסת 90% מנפח הדמעות.
3. שכבה רירית-MUCIN- מופרש ע"י תאי גביע שמפוזרים בלחמית, מהווה 5% מנפח הדמעות. תפקיד שכבה זו המיוצין אוהב מים ושומן וכך הוא מחבר בין הדמעות לשכבת השומן של פני האפיתל דבר שגורם לדמעות להתפזר טוב על פני השומן.
ישנן 2 מערכות ליצירת דמעות:
1. BASIC:תאי גביע, קראוס אלפרינג ומיבומיאן. זה משהו קבוע ללא פיקוח עצבי.
2. REFLEX-זוהי בלוטת הדמעות והרפלקס הוא בכי. היא תורמת גם להפרשה הקבועה
חלק מבלוטות אלה הן בפיקוח עצבי ואפשר לשנות הפרשה זו. כשדמעות זולגות זה המע' הבסיסית.
תכונות: PH 7.0-7.4 ,לחץ אוסמוטי=0.9% של מלח ,עובי-7 מיקרומטר , נפח-7 מיקרו ליטר. כששמים טיפת הרדמה על העין הנפח יורד ל 2.5 מיקרו ליטר בלבד. קצב יצירת הדמעות זה 1.8 מיקרו ליטר לדקה. בלוטת הדמעות מייצרת דמעות מנסיוב הדם ולכן הבכי מכיל הרבה ממרכיבי הדם ובמיוחד גלוקוז. בנוסף, יש יצירה מקומית בתוך בלוטת הדמעות של הרבה חומרים חיוניים. הדמעות הן משהו מאוד פעיל ואקטיבי. בדמעות יש ריכוז גבוה של ויטמין A מהנסויב.
ניקוז הדמעות: יש פתח בשפת העפעף למעלה (בתחתון) ולמטה (בעליון) שנקרא PUNCTUM. מכל פתח יש צינורות (CANALICULUS) שמובילות את הדמעות לתוך העפעפיים, לתוך שק הדמעות בדופן המידיאלי של הארובה. בתחתית השק יש צינור שנקרא DUCT NASO LACRIMAL שמוביל את הדמעות לאףׁ(ישנו קרום שסוגר את המעבר בעוברים ומתנוון בזמן הלידה-אפופטוסיס) .הדמעות מופרשות בצד הטמפ' עליון של הלחמית ע"י מצמוץ (האורביקיולריס מתכווץ בצד הטמפ', לוחץ על שק הדמעות ומרוקן אותו ואז עובר על כל העפעף), מתפזרות על כל העין, ומתנקזות בצד הנזלי (כשפותחים את העין נוצר ואקום מהשק הריק ששואב את הדמעות חזרה פנימה). המע' תלויה בעצב 7. במשך החיים יש ירידה של הפרשת הדמעות ופחות יצירה במיוחד אצל נשים: ירידה באיכות: מחלת המיבומיאן או מחלת תאי גביע אין שכבה טובה של שומן, של מיוצין. גם בליטות על פני העין מפריעות לפיזור הדמעות. במחלות של העפעפיים-הריסים צונחים פנימה או שהעפעף מתקפל וזה גם פוגע באיכות הדמעות. ירידה בכמות ובנפח: בעיה בבלוטת הדמעות, לעיתים התנוונות הבלוטה. בדיקת כמות נקראת SCHIRMER : לוקחים נייר מיוחד ושמים בעין. בדיקת איכות נקראת RUT- בדיקה עם פלורסין.
גלגל העין:
נתונים על גלגל העין: נפח: ml7.0 אורך ממוצע: 24 מ"מ (בילוד-16 מ"מ ועד גיל 3 מגיע ל 23 מ"מ, מגיל 24 זה מגיע ל 8 מ"מ). יש חלל גדול בחלק האחורי של העין-זה הויטריאז ובחלק הדמי-לשכה קדמית. בניהם יש חלל שנקרא הלשכה האחורית.
לעין יש 3 שכבות:
1. שכבה חיצונית ביותר-לובן וקרנית.
2. שכבה אמצעית-UVEA=הענבית. השכבה הקידמית של הענבית-הקשתית והאחורית-הדמית.
3. שכבה פנימית ביותר-רשתית.
הלובן: רקמה חיבורית בעובי של mm1 המורכבת מסיבי קולגן בעובי nm100 רדיוס הקימור הוא mm11.5. הלובן הוא לבן, אטום לאור ולנוזלים. הוא שומר על ורת העין ואליו מתחברים שרירי התנועה ובאזור החיבור העובי הוא mm0.3. הלובן עטוף ב EPISCLERA ומעליו יש רקמה של כלי דם שנותנת תזוזה ללובן. הלובן מהווה 5/6 מהיקף העין.
הקרנית:
אספקת חמצן:
1. מהאויר דרך הדמעות. החמצן שזמין הוא mmHg15
2. כלי הדם- mmHg 100
3. הלשכה הקדמית- mmHg55
כל פעם שישנים נוצר מחסור של חמצן מאחר והקרנית מקבלת רק מהלשכה הקדמית וכלי הדם ואז היא מתנפחת בכ 4% . חוסר חמצן ניתן להרגיש כשהעין מתייבשת ויש צריבה. הקרנית מהווה 1/6 מהיקף העין. היא שקופה וקמורה (mm7.7 בממוצע).מקום המפגש בין הקרנית ללובן זה הלימבוס ובו יש את חיבור הלחמית וחיבור רקמת TENON. רוב הרפרקציה נעשת בקרנית (60%) מאחר וזה מקום המפגש הראשון בין אור לעין. 98% מהאור שמגיע לקרנית עובר לעין. לקרנית יש 200 שכבות קולגן ן-GAG. תכונות: קוטר הקרנית ביילוד הוא 10 מ"מ. בבוגר: 11 מ"מ לאורך ו 12 מ"מ לרוחב. זה מגיע לגודל הסופי בגיל שנתיים. עובי הקרנית באזור הלימבוס 0.7 מ"מ ובמרכז 0.55 מ"מ.
לקרנית יש 5 שכבות:
1. אפיתל-השכבה החיצונית ביותר – 9% מעובי הקרנית.
2. ממברנה ע"ש באומן 90% מעובי הקרנית.
3. סטרומה
4. ממברנה ע"ש דסמט 1% מעובי הקרנית.
5. אנדותל
האפיתל של הקרנית: מקורו האמבריולוגיה הוא ב SURFACE ECRODERM –זוהי תולדה של עור הפנים, המשך של העפעף. הוא מורכב מ 5 שכבות: השכבה הבסיסית והתחתונה היא COLUMNAR- דמוי עמודים. ככל שעולים למעלה הם נהיים יותר שטוחים ודחוסים. לתאים אלו אין קרטין. כל מה שעובר דרך האפיתל עובר במעבר פעיל דרך התא עצמו. כל אפיתל יושב על ממברנת בסיס. בקרנית הא נקראת HEMI-DESMESOMES והיא ממקמת את התאים במקום. כשהאפיתל תקין יש רפלקס של אור עם גבולות ברורים.
תכונות האפיתל:
1. ריבוי מהיר ביותר של תאים בגוף. התא מתחיל בבסיס, עולה ונעשה יותר שטוח ואחרי 7 ימים נושר לתוך הדמעות ונשטף מהעין. במשך כל החיים יש נזל לתאים ומאבדים חלק מהאפיתל. מיד, התאים הבסיסיים הסמוכים מתפשטים ונכנסים לחלק החשוף ואז הוא מתחיל להתרבות עד שמשלים את החסר. תוך 24 שעות הכל יכול להתמלא שוב הודות לתאי הגזע STEM CELLS. רק אם יש נזק לממברנת הבסיס יש בעיה. תאי הגזע נלקחים מעוברים ואפשר לבנות מהם גוף שלם. הם משמשים כרזרבה לשעת נזק. גם בלימבוס יש תאי גזע.
2. אין כלי דם בקרנית. רוב החמצן מגיע לקרנית ובמיוחד לאפיתל מהדמעות או מהאוויר דרך הדמעות או (בלילה) מהלחמית שמתחת לעפעף דרך הדמעות. רוב הגלוקוזה מגיעה מהלשכה הקדמית, חלק קטן מהדמעות וחלק נוסף מכלי הדם של הלחמית ושל האפיסקלרה שבלימבוס. דיפוזיה מהדמעות או מהלשכה הקדמית עוברת רק 0.5 מ"מ ולכן זה לא עוזר למרכז הקרנית.
3. יש באפיתל הרבה שומן-7%. בסטרומה אין שומן בכל.
4. בקרנית יש את העצבוב הגדול ביותר של עצבי כאב. מסביב לקרנית נכנסים 70 סיבי עצב מעצב 5 סעיף 1 לתוך הסטרומה והם עולים על האפיתל. בעין יש מיאלין רק ב מ"מ הראשון. לסיבים אין מיאלין ולכן הכאב בעין הא הכי כואב.
5. האפיתל הוא מחסום של כניסת נוזלים, וירוסים וחיידקים. כל נזל לאפיתל מסכן את העין.
הסטרומה: הסטרומה כולל גם את שכבת באומן. היא המשך של הלובן ומקורה ב NEURAL CREST. היא מורכבת מקולגן והעובי הוא nm30 בלבד. יש בה 3 דברים:
1. הקולגן יושב בתוך מצע
2. המצע עשוי מחומר שנקרא mps והיום נקרא GAG-זהו גלוקוז עם חלבון והסוג שלו בקרנית נקרא KERATAIN SULFATE.
3. KERATOCYTES-תאים שתפקידם לייצר קולגן.
ריכוז המים בסטרומה הוא 75% וזה נקרא מצב של ייבוש מאחר ואם נשים רק את הסטרומה במים היא תספוג 98%. עובדה זו חשובה לשקיפות הקרנית. הסטרומה מורכבת מ20 שכבות קולגן על GAG בניה. שכבות אלה יוצרות שתי וערב. כל סיב קולגן מגיע מלימבוס ללימבוס. סידור זה לא קיים בלובן שם הסיבים יותר עבים (nm100) ומבולגנים. הסידור הזה הוא חד פעמי-כל נזק לסטרומה מתרפא כמו הלובן, בלי סדר, וישאיר צלקת, ואם הפגיעה היא במרכז הסטרומה זה יפגע בחדות הראייה.
**לאור יש אורך גל. אם נוסיף לו עוד גל של אור בשיווי מופע נקבל התאבכות בונה. האמפליטודה גדלה פי 2. ואם נוסיף גל באי שיווי מופע של 0.5 נקבל התאבכות הורסת, גל אחד מנטרל את השני.