קטרקט מולד יכול להיות גנטי- רציציבי דומיננטי, או קשור למין, כל הסוגים לתורשה.
יכול להיות עקב מחלה במיוחד בשליש הראשון של ההריון, או יכול להיות sporadic= מופיע במקרה, אין אף אחד במשפחה, או שום סיבוך בהריון אבל זה עדיין קורה, רוב המקרים הם כאלו, לא יודעים את הסיבה.

אם הקטרקט דו עיני, ואם לא מתקנים אותו תוך שלושה חודשים, התיקון הוא ניתוח, אם מתקנים אחרי 3 חודשים, לא משנה מהן תוצאות הניתוח, הילד תמיד יישאר עם ניסטגמוס.
עם התינוק לא רואה טוב בשלושת החודשים הראשונים (לא משנה מה הסיבה: לבקנות, קטרקט ועוד) בשתי העיניים, הוא תמיד יישאר עם ניסטגמוס.
אחד הסימנים ללבקנות הוא ניסטגמוס, ללא קשר לחדות ראיה.

יש שני סוגים של ניסטגמוס:
MOTOR- בעיה במוח, בפיקוח על השרירי התנועה של העין. המוח לא שולט על העין כמו שצריך.
SENSORY- קטרקט מולד, המוח והשרירים בסדר, אבל עדיין לא רואה.
כל מקרה בו הילד לא רואה טוב ב3 החודשים בשתי העיניים גורם לסנסורי ניסטגמוס.
מנתחים ברגע שעושים את ההבחנה, אפילו תוך החודש הראשון למרות הבעיות הטכניות בהרדמה כללית, כדי לאפשר לו
הפוביאה מתפתחת ב3 החודשים הראשונים, אם יש בעיה בהתפתחות הפוביאה, המוח יתקשה בקיבוע העין כמו שצריך, לכן רוצים לנתח כמה שיותר מהר כדי שהפוביאה תתפתח ותשתלט על תנועות העיניים.

אם מוצאים קטרקט בשתי העיניים איך נתן את הראיה? הוא אפקי בשתי העיניים.
בעבר התיקון היה רק משקפיים, המספר שהיה צריך הוא +15, אורך העין שלו הוא רק 17 מ"מ בממוצע, לכן כח העדשה הוא מאוד גבוה, בערך 35 דיופטר, כדי להתאים את הכוח הרפרקטיבי לאורך של העין.
בתוך כמה שנים זה מגיע לאורך הסופי, 24 מ"מ, תוך8 שנים.
העדשה מתחילה מ35 דיופטר, ואחרי 8 שנים מגיע ל19 דיופטר
בכל שנה המספר יורד, אם מנתחים בגיל חודש המספר יורד תוך כמה חודשים ואז צריך להחליף את המשקפיים
הפתרון השני הוא עדשת מגע אך קשה להתאים לתינוקות וילדים
IOL זו האפשרות השלישית, קשה תכנית לעשות זאת העין מאוד קטנה, אין IOL בכח 35 דיופטר, לפעמים צריך להשתיל שתי עדשות אחת על השניה, לכן עשו זאת עד לא מזמן מגיל שנה ומעלה- קשה טכנית, אך כיום עושים זאת אפילו בחודשים הראשונים של החיים.

הבעיה בהשתלת עדשת IOL בגיל 3 חודשים היא שהרפרקציה משתנה כל כמה חודשים, ואין תשובה חד משמעית איך להתגבר על זה.
יש כאלו שאומרים לתת לו את הראיה הטובה יותר כיום כדי שלא יפתח אמבליופיה או ניסטגמוס, אך הוא כמה שנים יהיה מיופ, ואז ניתן לו משקפיים למיופיה.
בגיל 8 שיגיע לאורך גלגל העין הסופי, ניתן להוציא את הIOL או לשנות או לשים עדשה מעל וכו'.

ישנה אסכולה אחרת שאומרת נשתיל לו IOL ונשאיר אותו היפרופ של פלוס 4 או 5, ניתן לו משקפיים להיפרופיה, כל כמה שנים זה ירד, ואז יגיע לאמטרופיה ואז למיופיה קלה.
זו מעיין פשרה, הם אומרים לא לנתח אותו בגיל 3 חודשים כך שיהיה אמטרופ כי כל כמה חודשים המספר ישתנה.
הבעיה הקשה ביותר בקטרקט מולד היא כשיש קטרקט מולד בעין אחת.
אסכולה אחת טוענת לוותר על העין, לא כדאי לנתח זה מסכן את התינוק בהרדמה וזה בזבוז כסף וזמן. מדוע? לא היו אופטומטריסטים טובים ויש כאן בעיה אופטית קשה לפתרון.
בעין אחת צריך משקפיים של פלוס 15 ובשנייה אפס, לא ניתן לתת משקפיים אלא עדשת מגע שבימים ההם הייתה PMMA עדשה קשה לא נושמת. לכן חלק גדול מהרופאים ויתרו על העין, לא היה טיפול. הם לא מנתחים זה לא פוגע בעין הטובה, לא גורם לניסטגמוס, אבל רק גורם לויתור על עין אחת.
כיום ברור שחייבים לעשות IOL, אם זה תינוק תוך שבוע ימים הרבה רופאים לא ישתילו IOL כי זה מסובך וקשה מבחינה אופטית, חייבים לתת עדשת מגע, אבל אם ניתן משתילים IOL, אבל אז יש בעיה איזו רפרקציה לתת לו, לחתור לאמטרופיה? כל כמה שנים נצטרך להחליף משקפיים מעל הIOL אבל לא יכול להשתמש במשקפיים לכן נותנים לו עדשת מגע, האסכולה השניה טוענת לתת לו היפרופיה.

ניסטגמוס זה רק אם זה קטרקט דו עיני!!!
קטרקט חד עיני חמור יותר מקטרקט דו עני (שאלת מבחן)
PXF=PEF
מחלה סיסטמית בה יש הפרשה לא תיקנית של חלבון, קורה בכל הגוף אבל המשמעות הפתולוגית היא רק בעין.
זה אצל אנשים מבוגרים וזה לא נדיר.
הסיבוכים הם גלאקומה בגלל המשקעיים בטרי בקולר משוורק וכו'…

קטרקט מולד
מולד הוא לא תורשתי (מחלה תורשתית יכולה להופיע גם בגיל מאוד מבוגר).
רוב הקטרקט המולד אינו תורשתי, סיבה אחת שיכול לגרום לכך היא סיבוך בהריון.
הגורם העיקרי בעבר היה אדמת= RUBELLA, הווירוס הזה גם גורם לחירשות, גלאוקומה וגם לרטינופטיה- בעיות ברשתית (כל הבעיות הללו נוצרות אצל הולד בשליש הראשון של ההיריון).
סוג מיוחד של רטינופטיה הוא: פגמנט האפיתל נפגי ומקבלים כתמים של פיגמנט ברשתית.
במקרה של אדמת קטרקט מולד וגלאוקומה אינם מופיעים באותה עין (אם לעין יש גלאוקומה אין לה קטרקט ולהפך) זה נובע מהשלב בו העובר נפגע, אם התינוק נפגע בשלב מסוים זה גורם לקטרקט ולא לגלאוקומה ולהפך (שאלת מבחן!!!).

העדשה תלויה בעין ע"י הזונולות, אם הזונולות נקרעות (מחלה, טראומה או פגם מולד) או חסרות, העדשה זזה מהמקום.

יכולים להיות לכך שני שלבים:
SUBLUXATION- העדשה לא במקומה, אבל עדיין רואים אותה באישון (יכול להיות חצי אישון או מלא).
DISLOCATION- העדשה לא באישון, יכולה להיות בזגוגית או באקוויס (לשכה קדמית).
אם יש סובלוקסציה- רואים בסליט למפ את העדשה במקום, אבל יש קרעים בזונולות והעדשה זזה מהמקום, איך ניתן לבצע את ההבחנה הזו?
מיופיה גבוהה מאוד תהווה סימן, כל תינוק עם מיופיה גבוהה מאוד- צריך לחשוד שזה בגלל הזונולות שלא מושכות את העדשה, הזונולות מבצעות אקומודציה ע"י שחרור (אבל לרוב מיופיה אצל תינוקות זה בגלל אורך גלגל העין).
מיופיה קבועה לא תמיד מעידה על סובלוקסציה.

שני סימנים נוספים לכך שהעדשה לא במקומה הם:
IRIDODONESIS- במצב רגיל האיריס שוכבת על העדשה, עם העדשה לא במקומה בכל פעם שמזיזים את העין האיריס רועדת מכיוון שאין לה תמיכה. זה מאוד נפוץ במקרה של אפקיה- מכיוון שאין עדשה בעין, האיריס רועדת.
PHAKODONESIS- העדשה רועדת מכיוון שאין זונולות שמחזיקות אותה, עם כל תנועה של העין העדשה זזה ממקומה.

1) קרטוקונוס
2) ניתוח IOL
3) הרפס
לתינוק יש 3000/mm2 תאי אנדוטל של הקרנית, שמכסים את של הקימור האחורי של הקרנית. התאים אחראים למשאבה של האנדוטל למניעת מטרדים בקרנית. האנדוטל לא מתרבה או מתחלק אלא רק מתבלה, כל שנה מס' האנדוטל יורד, בעזרת שינוי הצורה והגודל שלהם מפצים על הירידה במספרם וכך האנדוטל ממשיך לכסות את כל הקרנית: polymegathism שינוי גודל, pleomorphism שינוי צורה.
כשיש פחות מ1000 תאים זה מצב קריטי, כל תא מאוד חשוב מכיוון שזה בשיא ההתגברות על החוסר, פחות מכך זה מצב של בצקת וצריך להשתיל אנדוטל חדש.
רוב ניתוחי הקטרקט הם אצל מבוגרים, וזאת בזמן שהאנדוטל עבר בלאי והוא על סף המצב הקריטי, כל ניתוח זה טראומה ואם האנדוטל ניזוק (מספר התאים יורד), נוצרת בצקת בקרנית.

ASTIGMATISM זו בעיה נוספת בניתוחי קטרקט.
פעם החומר היחיד ממנו הייתה עשויה עדשת IOL היה PMMA- זהו חומר קשה, לא ניתן לקפל אותו, הוא לא גמיש. כדי להכניס את העדשה הזו לעין היה צורך לעשות חתך מאוד גדול בלימבוס (בשעה 12 ), הוא היה מגיע כמעט לחצי הקוטר של הקרנית, וזאת כדי שהעדשה תוכל להיכנס. לאחר שחתכו היו חייבים לתפור זאת עם תפרים מאוד עדינים שצריך לבצע באמצעות מיקרוסקופ. עצם הסגירה באמצעות תפרים גורמת אסטיגמציה עם הכלל.
אם לפני הניתוח היה (לפי הקרטומטר): 44/44 (היה 44 בכל הצירים)
לאחר הניתוח יהפוך להיות: -cylX180 42/46X90 או +cylX90 (זה אומר אותו דבר).

אם נראה אצל הפציינט אסטיגמציה משמעותית לאחר ניתוח קטרקט, עלינו להסתכל באמצעות הסליט למפ ולבדוק אם ישנם תפרים שלא נפתחו, אסור לתת לו משקפיים אלא לשלוח אותו לרופא עיניים.
לפעמים מבצעים את הניתוח בצד (בשעה 3 ), כך שנקבל אסטיגמציה נגד הכלל, משמע +cylX180 או -cyl X90 לכן בגילוי של כל אסטיגמציה אחרי ניתוח נבדוק אם נשארו תפרים.

בעקבות ההתקדמות בניתוחים המציאו עדשות מתקפלות, וניתן לבצע חתך של פחות מ3 מ"מ ולבצע את כל הניתוח דרך החתך הקטן, ניתן להכניס את הIOL ולא לתפור בכלל.
רוב המנתחים משתמשים בטכניקה החדשה, מעטים משתמשים בתפרים, לכן באופן אידיאלי לא צריכה להיות אסטיגמציה משום סוג כתוצאה מהניתוח (אלא אם הייתה קיימת לפני הניתוח), ב2/3 מהמקרים לא משתמשים בתפרים.

אך תתכן בעיה אחרת, מבצעים חתך בשעה 12 ונותנים לו להתרפא לבד, זה מחליש את הציר הורטיקלי וזה גורם אסטיגמציה נגד הכלל(הכח החזק יותר בציר ההוריזונטלי, והחלש בציר הורטיקלי): נקבל +cyl X 180 או –cyl X 90. כיום זו אסטיגמציה הנפוצה לאחר ניתוחים.

כיום ישנן בשוק עדשות IOL מולטי פוקאליות, מה שמונע מהפציינט צורך במשקפיים, אבל זה יכול להצליח רק אם לא נוצרה אסטיגמציה (מה שרוב המנתחים לא יודעים לעשות).

אם אדם מגיע אלינו לאחר ניתוח קטרקט עם מרשם של -2.00 -4.00 X180
צריך להוציא את החוטים ב90 מעלות (כי הצילינדר נמצא שם)!!!
הצילינדר מצביע איפה לחפש את התפרים, על המקום בו צריך לשחרר את התפרים.

אסטיגמציה בקרנית
אדם עם קרנית של 42/44 X 180 (לפי הקרטומטר)
המרשם שלו הוא: -1.00 +2.00 X 180 יש יותר מדי כח ב180, זו אסטיגמציה נגד הכלל.
הוא לא מעוניים במשקפיים איך ניתן לתקן את האסטיגמציה?
עושים לו חתך משני צידי האישון על הציר ההוריזונטלי, והאסטיגמציה נעלמת. משחררים כך שהקרנית תהיה פחות קמורה.

באופן כללי, ככל שהחתך בקרנית יותר קרוב לאישון הוא משפיע יותר על הצילינדר, וככל שהוא רחוק יותר מהאישון הוא משפיע פחות.

הרופא יכול לתכנן את הניתוח ה- IOL:
אם תוצאות הקרטומטר הן: 42/44 X 180 והמרשם שלו הוא: -6.00 -2.00 X 180 או -8.00 +2.00 X 90
נבצע את הניתוח בשעה 12 כדי להפוך את הקרנית להיות יותר ספרית (הצילינדר נמצא באקסיס 90).

אם מגיע פציינט עם תוצאות קרטומטר:
בהוריזונטלי- כח של D44
בורטיקלי- כח של D42
איזה צילינדר צריך כדי לתקן זאת?
אם נשים צילינדר ב˚180 הכח שלו ימצא ב˚90, לכן עלינו לשים +2 ב˚180 (כך שהכח יתקבל ב˚90)

אם כח הקרנית של הפציינט הוא:
בורטיקלי D44
בהוריזונטלי D42
נשים לו -2.00X180 מה שיחליש את המישור הורטיקלי, כך לא תהיה אסטיגמציה.

LOCS מערכת דרוג קטרקט
זו מערכת למיון עכירות בעדשה, הפועלת באופן הבא: מקבלים אוסף צילומים של 3 סוגי קטרקט, לכל סוג של קטרקט ישנם 4 צילומים שמסומנים מאפס עד שלוש.
הרופא בודק עם הסליט למפ ומשווה את מה שרואה ל4 הצילומים שיש לו, 0 אין קטרקט בכלל ו 3 זה הכי קשה.
לכל אחד משלושת סוגי הקטרקט, ישנם 4 צילומים שונים.
0-3 4NS
0-3 4 CORT
0-3 4 PSC
NSניוקליאוס סקלרוזיס- בודקים עם תאורה ישירה, direct illumination.
ואת CORT וPSC בודקים עם indirect retro illumination.
אין קשר ישיר בין דרוג הקטרקט לחדות הראיה, זו רק דרך אובייקטיבית לדרג את השינויים בעדשה בעקבות הקטרקט.
רטינוסקופ הוא חלק מהדיאגנוזה של קטרקט, חובה להשתמש בו.

Monocular diplopia
קטרקט יכול לגרום לדיפלופיה- ראיה כפולה.
אם הדיפלופיה קיימת רק כששתי העיניים פתוחות- זה קשור לפזילה, זו בעיה של השרירים, העיניים אינן מקבילות. זו יכולה להיות בעיה נוירולוגית, או קשורה לגידול, כאן צריכים רופא עיניים ואפילו נוירולוג.
אם הדיפלופיה קיימת גם שהנבדק סוגר עין אחת- זו בעיה רפרקטיבית. הרפרקציה בעין אינה אחידה, דבר מה משובש בקרנית או בעדשה. אין אחידות ברפרקציה יכן יש שתי דמיות.
אי סדירות בשבירה- קרטוקונוס, אי סדירות במקדם שבירה- קטרקט.
זו תופעה נפוצה גם קרטוקונוס- אסטיגמציה גבוהה לא סדירה, וגם סימן של קטרקט NS (במיוחד שיש שינוי במקדם שבירה), אם השינוי הזה אינו אחיד (זה עדיין לא קטרקט אחיד), ישנם מקדמי שבירה שונים בתוך הנוקליוס וזה גורם למוקדי פוקוס שונים, מה שגורם לראיה כפולה.
אם הנבדק רואה כפול בגלל בעיה רפרקטיבית, ניתן לגלות זאת באמצעות הרטינוסקופ. לא נקבל רפלקס אחיד אם זו בעיה בקרנית או בעדשה.

כיצד נבחין אם הבעיה בקרנית או בעדשה?
נבדוק זאת באמצעות קרטומטר, אם נקבל מאיירים מעוותים, הכפילות נגרמת בגלל שהקרנית מעוותת, ואם הקרנית בסדר זה בגלל העדשה.
אם אין קרטומטר ניתן לבדוק זאת גם באמצעות עדשת מגע קשה, אם הבעיה היא אי סדירות בקרנית כמו קרטוקונוס עדשת מגע קשה תפטור את הבעיה, אך אם הבעיה בעדשת העין, עדשת המגע הקשה לא תשפיע.
כשהתחילו לבצע את ניתוחי הקטרקט הייתה בעיה: איזה כוח של IOL לשים בעין? הייתה לכך חשיבות גדולה ביותר מכיוון שכך קובעים את כח הרפרקציה של המנותח לכל החיים.
הבעיה הייתה שבימים ההם הייתה רק מדידה אחת שהיה ניתן לעשות- מדידה של כוח הקרנית באמצעות הקרטומטר.
כח העדשה של אדם מבוגר הוא בערך D19, כל שגם אם הנבדק היה מיופ או היפרופ לפני הניתוח, שמו לו עדשה עם כח של D19 בתור קבוע.

בהמשך המציאו מכשירU.S (אולטרה סאונד= קול) שמודד את אורך העין דרך הקרנית ודרך העדשה. מקרינים גלי אולטרה סאונד לתוך העין, נוצר הד שפוגע ברשתית, וחוזר לחיישן במכשיר, ובודקים כמה זמן לוקח לו לחזור. לפי הזמן שלקח לו לחזור ניתן לדעת מה אורך העין.
אם יש קטרקט קשה שיטה זו לא עובדת.

כיום עושים זאת באמצעות לייזר, יש לייזר עם אורכי גל ארוכים וכך ניתן למדוד את אורך גלגל העין, עושים זאת באמצעות גלי אור optical, ולא באמצעות כלי קול.

כיצד נחשב כח IOL?
נתונים
קרנית בכח של +43.00D
אורך עין של 24 מ"מ
מקדם השבירה של הקרנית הוא n=1.33
כיצד נדע איזה כוח של IOL חייבים לשים כדי שהדמות תהיה בדיוק על הקרנית?

פתרון
נבדוק איפה נקודת הפוקוס של קרני האור (כתוצאה מכח הקרנית)
1.33/43 =31mm
הפוקוס נמצא במרחק של 31מ"מ מאחורי הקרנית.

קרני האור עוברות את עדשת הIOL ששמנו, ועוברות את הלשכה הקדמית שהינה באורך של 3 מ"מ (הקרניים בעצם עברו מרחק של 3 מ"מ, מהרגע שעברו את הקרנית), מהו כוח הכינוס של הקרניים בהמשך?
כרגע נשארו להם 28 מ"מ (=0.0028 מ') כדי להגיע למוקד הפוקוס שלהן
1.33/0.028 = 47.5D כוח הקרניים כרגע הוא:
1.33/0.028=47.50D

אחרי השתלת הIOL הקרניים צריכות להתמקד על הרשתית.
אורך העין הוא 24 מ"מ, הקרניים עברו 3 מ"מ של הלשכה הקדמית, ואז נותרו להם 21 מ"מ כדי להגיע לרשתית.
נבדוק איזה כח הקרניים צריכות כדי להתמקד על הרשתית:
1.33/0.021= 63.3D
הקרניים צריכות כוח של 63.3D כדי שיתמקדו בדיוק על הרשתית.
אך לקרניים שנכנסות ועוברות דרך הקרנית יש כוח של +47.50D, לכן הכוח של עדשת הIOL צריך להיות:
63.3 – 47.5 = 15.8D

זו נוסחת חישוב תאורטית
החישוב הנ"ל הוביל לבעיות
לא תמיד ניתן לדעת שעדשת העין יושבת במרחק של 3 מ"מ אחרי הקרנית.
החישובים האלה מתייחסים לעדשה דקה, לא התייחסו לכך שהעדשה עבה, לא יודעים מה עומד הלשכה, מה הN של העדשה, לא התייחסו לעדשת קונווקס או בי קונווס, אבל זה עדיין יותר טוב מעדשה אפקית.
רצו דיוק כדי להגיע לאמטרופיה או למספר אחד, לפי הצרכים.

3 רופאים לקחו את כל ניתוח הIOL ובדקו מה הטעויות, ראו לפני הניתוח את הקרנית ואורך העין, הם ראו איזה חישוב יכלו לעשות כדי שזה יצא אמטרופיה?
ברגע שגילו מה הטעות רצו לדעת כיצד ניתן לתקן את הטעות עם קרטומטר וגילוי אורך העין? כיצד ניתן להגיע לאמטרופיה, זה נקרא Regression Formula.
רגרשן- אחורה, מסתכלים אחורה.
מה שעשו קודם זה חישוב תאורטי על סמך אופטיקה, אך זה לא היה מדוייק.
עשו את הניתוח הרגרסיבי וכך גילו את הנוסחה שמשמשת עד היום:
כח IOL כדי לקבל אמטרופיה=
Pemmetkopia= Aconstant – 0.9K- 2.5L (mm)
L אורך גלגל העין במ"מ
K קרטומטר, כח הקרנית (כפול 0.9 כי הקרטומטר לא מדוייק)
לא צריך לדעת מה עומק הלשכה או העובי העדשה, זה נתון בA שהחברה עצמה מספקת
כל חברה מספקת את הA זה משתנה לפי סוג העדשה, על כל העדשה כתוב האייקונסטט, זה תלוי גם איפה מיקום העדשה יהיה, כל זה מצויין בתוך האיקונסטנט של כל עדשה.
לדוגמה: P= 114- 0.9X40-2.5X24=
זה כח עדשת הIOL שניתן.
עם הנוסחה הזו הגיעו לדיוק טוב.
נקראת רגרשן פורמולה (מלאכותי, זה לא תאורטי) נוסחת שלושת הרופאים נקראת SRK- הנוסחה הבסיסית לקבעית כח IOL
אם בניתוח הנבדק צריך עדשה של A=120, והעדשה שהנבדק צריך היא +19
אבל ניתוח מגלים שהעדשה הקיימת היא בעלת A=118, העדשה שהנבדק יקבל תהיה בעלת כח של +17

עין סכמטית Gullstrand- הרופא היחידי שקיבל פרס נובל (בגין מחקר אופטי).
אם הכח של העין הוא +60, כדי שזה אמטרופיה מה צריך להיות אורך העין?
1.33/60 הרשתית צריכה להיות בפוקוס של +60
מה שמקבלים זה +22.2 מ"מ

עין מיופית עם 62.5 כח דיופטרי, איפה נשים את הרשתית כדי שתהיה אמטרופיה?
1.33/62.5=21.3
שינוי של מילימטר באורך העין שווה לשינוי של 2 וחצי דיופטר ברפרקציה.
כל מילימטר שווה 2 וחצי דיופטר.
(שאלת מבחן!!!)

התחילה בעיה….
הנוסחה הזו הייתה בשימוש במשך 30 שנה. התחילו לעשות ניתוחי לייזק להורדת משקפיים וכך אנשים שעברו לייזק הגיעו בגיל מבוגר לניתוח IOL, וכך נוצרה מגפה של היפרופיה.
אם יוצא היפרופיה של +2 וחצי לא רואה לקרוב ולא לרחוק בלי משקפיים.
הקרטומטריה אינה מתאימה לקרנית אחרי לייזק
איך לייזר יכול להשפיע על החישוב של IOL, לכן חזרו קרטומטריה
קרטומטר בודק קימור במילימטר רדיוס. זה מכשיר מדויק ב100%
אם יצא 7.5 מילימטר רדיוס, חייבים לדעת מה כח הדיופטר של הקרנית, לכן יש לתרגם מילימטר רדיוס לכח קרנית (זו נוסחה לפי קרטומטר):
P=n1-n2 חלקי r

=
(1.336-1)/0.0075= 50.13D
אם רוצים לחשב את הקימור האחורי של הקרנית עשו זאת רק באמצעות ניתוחים שלאחר המוות.
חישבו את הכח האחורי, כדי למצוא את הכח הרפרקטיבי של הקימור האחורי של האנדותל:
(1.336-1.376)/0.0068=-6

הדבר היחידי שמדויק כאן הוא הr1, הקרטומטר בודק רק את הרדיוס הקדמי של הקרנית. ג'אוול מודד רק את הרדיוס הקדמי של הקרנית. R2 מתקבלים רק מנתונים שלאחר המוות, לא ניתן לדעת אם זה מדויק עבור כל אדם, החישוב הזה הוא בערך ולא מדוייק.
כך יוצא שכח הקרנית בסך הכל, עם קימור קדמי ואחורי הוא 44D

באופן רגיל מתייחסים לכך שכח הקרנית הוא 45

בגלל שלא ניתן לבדוק במדויק את החישובים הללו אלו שהמציאו את הקרטומטר, המציאו מקדם שבירה שרירותי של 1.337
1.337-1/ 0.075= 45D

להשלים….

בקרטומטר מזמינים עדשות מגע לפי רדיוס מילימטר, ורפרקציה כדי לדעת אסטיגמציה, שזה רק היחס.
זה השפיע רק שמדדו כח של IOL ואז היו צריכים את כח הקרנית בדיופטר.
כשעשו את הנוסחה הריגרסיטית לניתוח הIOL לקחו 0.9
זה היה נכון לפני 30 שנה שכל תוצאה הייתה בין 40-45, לפני שהיו ניתוחי לייזק ואז המצב הזה השתנה
היום אחרי ניתוח לייזר יש גם קרניות של 30 דיופטר, לכן הנוסחה הזו כבר אינה מדויקת.

אם אחרי לייזק נקבל מילימטר רגיוס של 9 מילימטר, לפי הטבלה של ג'אוול זה שווה ל 37.5
זה לפי החישוב הקצר של ג'אוול
אבל לפי החישוב הארוך והאמיתי של:
P= (n1-n2)/r= 1.376-1/0.009=41.75
-6 (הכח האחורי)
=
35.75
יש כאן טעות של שני דיופטר.
לכן הייתה מגפה של היפרופיה.

האפשרות הפשוטה הטובה והמדויקת ביותר:
אם ידוע מהו הקימור- K לפני הלייזר לדוגמה 43D, אנחנו יודעים שהייתה מיופיה של -10.00D, למחרת זה ירד לאפס, תיקנו מיופיה של 10 דיופטר. התיקון היה בקרנית, אז מהו הK החדש? 33 ואת זה צריך להכניס למחשב.
זו הדרך הטובה ביותר לתיקון IOL אחרי לייזק.

אבל לא תמיד מי שמבצע את הניתוח זה מי שמדד לפני הניתוח, לכן לא תמיד יודעים מה הK, לכן השתמשו בנוסחה שונה
איזה K היה צריך להכניס כדי שזה יצא נכון?
K האמיתי= 1.14k – 6.8נמדד
זה רגרשן פורמולה למציאת הK לאנשים שעברו לייזק (הנוסחה של רגרשן פורמולה נשארת, אבל צריך לשנות את הK לפי הנוסחה הזו)
1.14X35-6.8
=
33D
אחרי לייזק אסור להשתמש בK הנמדד. זו הנוסחה המדויקת השניה מבחינת דיוק
והנוסחה הארוכה היא האופציה השלישית.
לדעת את כל החישובים טוב, שאלות מבחן!
החישוב הארוך:
(1.376-1.00)/0.009 + (1.336+1.367)/0.0068
הנוסחה הארוכה והמדויקת למציאת הK של אנשים שעברו ניתוחי לייזק.