גלאוקומה היא מחלה שפוגעת בעצב הראייה, בדרך כלל בגלל לחץ גבוה מדי בעין. היא מופיעה אצל כ 2% מהאוכלוסייה מעל גיל 40, וכמחצית מהחולים לא יודעים שיש להם אותה, כי בשלבים הראשונים היא כמעט לא מורגשת.
הפוסט מבוסס על מאמר שכתב דרור דקל, אופטומטריסט, על מחלת הגלאוקומה.
איך נוצר הלחץ
בחלק הקדמי של העין יש נוזל שקוף, מי הלשכה, שנוצר בגוף הציליארי ומתנקז כל הזמן. רובו יוצא דרך הטרבקולום בזווית שבין הקרנית לקשתית, וחלק קטן דרך מסלול נוסף. כשהניקוז לא עומד בקצב, הלחץ עולה.
סוגים
בזווית פתוחה הניקוז איטי לאורך זמן. זה הסוג השכיח, והוא שקט. בזווית סגורה הקשתית חוסמת מכנית את הניקוז, ולפעמים זה קורה בבת אחת, למשל כשהאישון מתרחב בחושך. גלאוקומה משנית נגרמת מסטרואידים, חבלה, ניתוח, דלקת תוך עינית, קטרקט מתקדם ועוד.
תסמינים
בזווית פתוחה בהתחלה אין כאב ואין ירידה בחדות, רק צמצום קטן בשדה הראייה ההיקפי שאי אפשר להרגיש בלי בדיקה. עם הזמן השדה מצטמצם עד שנשאר רק אזור מרכזי קטן. בהתקף של סגירת זווית העין אדומה וכואבת, הראייה מטושטשת, הקרנית בצקתית והאישון בגודל בינוני ולא מגיב. זה מצב חירום.
אבחנה ומעקב
האבחנה נעשית אצל רופא עיניים, שבודק לחץ, עצב ראייה, זווית ושדה ראייה. מדידת לחץ לבד לא מספיקה, כי יש חולים עם לחץ תקין. מכיוון שאין תסמינים מוקדמים, כדאי לעשות בדיקה אצל רופא עיניים אחרי גיל 40, ומוקדם יותר אם יש היסטוריה משפחתית, קוצר ראייה גבוה או שימוש ממושך בסטרואידים.
גורמי סיכון וטיפול
הסיכון עולה עם הגיל, בקרובי משפחה של חולים, במוצא אפריקאי, בקוצר ראייה גבוה ובקרנית דקה. הטיפול מתחיל בדרך כלל בטיפות שמורידות לחץ, ואפשר גם בלייזר לזווית או בניתוח ניקוז. הנזק לעצב לא חוזר, ולכן המטרה היא לעצור את ההתקדמות, וחשוב להתמיד בטיפות גם כשאין תחושה של בעיה.
תפקיד האופטומטריסט
אופטומטריסט לא מאבחן גלאוקומה, אבל לעיתים קרובות הוא הראשון שמבחין בעצב חשוד, בלחץ גבוה או בזווית צרה, ומפנה בזמן. בכל בדיקת ראייה שגרתית שווה להסתכל על הדיסקה ועל עומק הלשכה הקדמית, ולשאול על היסטוריה משפחתית.
קריאה נוספת באתר
המידע בכתבה נועד להעשרה כללית בלבד. הוא עלול להיות חלקי, לא מעודכן או לא מדויק, ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ אישי. בכל שאלה לגבי הראייה או בריאות העיניים יש לפנות לאופטומטריסט או לרופא עיניים.
