הפרעות שונות של העפעפיים ובלוטות הדמעות

הפרעות עפעפיים:

הפרעות עפעפיים יכולות לנבוע ממגוון סיבות, כולל בעיות פיזיולוגיות, אנטומיות, שריריות (מיופטיות) או עצביות (נוירופטיות).

• לגופתלמוס (Lagophthalmos): מצב בו יש קושי בסגירה מלאה של העפעפיים, כך שהעפעף "מפגר" ולא נסגר לגמרי. מצב זה עלול לקרות מסיבות פיזיולוגיות. הוא יכול להיגרם גם כשהעין בולטת מארובתה, כמו במחלות של בלוטת התריס או גידולים, שם האנטומיה מקשה על העפעפיים להיסגר על הכדור הבולט. ההשלכה העיקרית היא חשיפת הקרנית והלחמית. חשיפת הקרנית גורמת להתייבשותה ולהרס הרקמה האופטית העדינה, מה שעלול להוביל לבעיות חמורות כולל איבוד הקרנית. ניתן לאבחן זאת על ידי התבוננות בסליט בזמן מצמוץ או על ידי בקשה מהמטופל לסגור את העיניים בכוח. הטיפול בלגופתלמוס כולל לעיתים קרובות שימוש תכוף בדמעות מלאכותיות (בערך כל שעה ביום) ומשחה בלילה.

• בלפרושלזיס (Blepharochalasis): מצב המתבטא בנפיחות של העפעף עצמו. בדרך כלל הוא שכיח אצל צעירים ולרוב נובע מדלקת. הטיפול במקרים כאלה הוא כירורגי, וכולל הרמת העור או התערבויות אחרות בעפעף.

• גורם מיופטי (Myopathic): בעיות בשרירים בעפעף העליון. המקורות מזכירים שלושה שרירים הקשורים לעפעפיים: האורביקולריס (סובב את העפעפיים, מעוצבב על ידי עצב מספר 7), הלבטור (מרים את העפעף, שלוחה של ה-SR, מעוצבב על ידי עצב מספר 3), ושריר על שם מיולר (שריר מהמערכת הסימפטטית, עוזר בהרמת העפעף העליון).

• פטוזיס מלידה (Congenital Ptosis): צניחת עפעף מלידה, בדרך כלל נובעת ממצב בו שריר הלבטור אינו מגיע לסוף מסלולו, שם הוא הופך לגידי יותר ונכנס עמוק לעפעף העליון (האפונברוזיס של הלבטור). כאשר שלוחות אלו אינן מגיעות לסוף המסלול, העפעף אינו עולה לגמרי במנוחה ונראה צנוח מעט. אנשים עם פטוזיס מולד נראים מעט יותר "עצומים" ולעיתים קרובות חסר להם הקיפול שמעל העפעף העליון, תופעה שנראית גם אצל אסייתיים.

• גורם נוירופטי (Neuropathic): הבעיה אינה בשריר עצמו, אלא בעצב המפעיל את השרירים. סיבות לכך יכולות להיות פגיעה או ליקוי בעצב מספר 3, שיכול להיגרם גם מסוכרת, או שיתוק של עצב מספר 3 מסיבה לא ידועה (אידיופטית). עצב מספר 3 אחראי על מספר שרירים חיצוניים של העין (SR, IR, MR, IO), על הלבטור (דרך הפעלת ה-SR), ובגדול גם על פעילות האישון. דרך אחת לבדוק שיתוק מלא או חלקי של עצב 3 היא להסתכל על האישון: אם יש פטוזיס ו/או שיתוק של חלק מהשרירים שעצב 3 מפעיל, אך האישון תקין, השיתוק חלקי. אם האישון אינו תקין (גדול, A Blown Pupil), השיתוק כנראה מלא, מכיוון שעצב 3 מקטין את האישון, וליקוי בו יגרום לאישון גדול.

• פטוזיס הקשור לתסמונת הורנר: תסמונת זו קשורה לפגיעה במערכת הסימפטטית, אשר בין היתר מפעילה את שריר מיולר העוזר בהרמת העפעף העליון. פגיעה במערכת הסימפטטית גורמת בין היתר לפטוזיס (צניחת עפעף), מיוזיס (אישון מצומצם יחסית), ולעיתים ליובש בפנים (פגיעה בבלוטות הזיעה). רוב הזמן תסמונת הורנר חלקית ופוגעת רק בפטוזיס ובמיוזיס. פטוזיס עקב הורנר עשוי לא להפריע כל כך, ואישון אחד קטן מהשני לרוב אינו מורגש. אם התופעה טרייה, יש לשלוח את המטופל לצילום ריאות לבדיקת גידול (Pancoast Tumor) שיכול ללחוץ על מסלול העצב הסימפטטי מעל קודקוד הריאה. התסמונת יכולה גם לנבוע מסיבה לא ידועה, מניתוח גב, או להיות מלידה. בהורנר מלידה, חוסר העצבוב למיולר גורם לטוזיס, ואי-העצבוב הנכון יכול לגרום לכך שקשתית העין הפגועה לא תפתח את התאים הפיגמנטיים שלה ותהיה בהירה יותר מהקשתית בעין השנייה (Heterochromia Irides).

• אקטרופיון (Ectropion): מצב בו העפעף התחתון צונח ויוצא כלפי חוץ (Eversion של העפעף התחתון), גורם להפרדה בין העפעף לכדור העין. במצב זה, הפונקטה אינה צמודה לעין ואינה יכולה לנקז דמעות. הגורם הוא איבוד הטונוס בשריר האורביקולריס. מצב זה שכיח מאוד בזקנה, אך אם נראה בגיל צעיר זה כמעט תמיד בעקבות שיתוק של עצב מספר 7, שמפעיל את האורביקולריס. ניתן לנתח ולהדק את העפעף. במקרים בהם אין ניתוח, יש להשתמש בדמעות מלאכותיות לעיתים קרובות (כל שעה בערך) ולשים משחה בלילה. בלילה, ניתן גם להשתמש בפלסטר המותח ומצמיד את העפעף לכדור העין, או לסגור את העפעפיים הרמטית עם פלסטר למניעת חשיפה במשך השינה. מצב כרוני כזה יכול להיות מקור להפרעות כמו בלפריטיס וזיהומים שונים.

• קונקרציות (Concretions): גבשושיות קטנות, לבנות, נוקשות, המורכבות מקרטין ופסולת אפיתלית, הנמצאות בלחמית העפעפית (עליונה ותחתונה) מתחת לשכבה החיצונית. לרוב אין להן משמעות בריאותית והן אינן מפריעות או מסוכנות לראייה. אולם, אם הן מבצבצות על פני השטח (בעיקר בעפעף העליון), הן יכולות לגרד את הקרנית ולגרום לאי נוחות תמידית. במקרים אלה, אם הן בולטות מספיק, ניתן להסירן עם פינצטה (לפעמים הן יורדות מעצמן) או לשלוח לרופא שיסיר אותן. מספרן יכול לנוע מאחת למאות.

הפרעות בלוטות הדמעות ומערכת הניקוז:

מערכת הדמעות כוללת בלוטות המייצרות דמעות ומערכת לניקוזן. הפרעות יכולות להופיע בבלוטות או במסלול הניקוז.

• ייצור דמעות: הדמעות מיוצרות בעיקר מבלוטות בעפעפיים (תאי גביע, בלוטות צייס ומול, בלוטות המיבומיאן, בלוטות קראוס ווולפרינג) וגם מהבלוטה הלקרימלית הראשית. הבלוטה הלקרימלית הראשית מופעלת בחלקה על ידי שלוחה פרה-סימפטטית של עצב מספר 7. הבלוטות בעפעפיים הן המרכיב העיקרי בייצור דמעות שגרתי, בעוד שהבלוטה הלקרימלית תורמת באופן פעיל אך פחות, ותרומתה גדלה משמעותית בזמן בכי או גירוי מסיבי.

• ניקוז דמעות: אחרי שהדמעות מגיעות לעין, הן זזות מלמעלה טמפורלית למטה נזלית ומנוקזות דרך שתי פונקטות (עליונה ותחתונה). מהפונקטות הדמעות נכנסות לתעלות (Canalicula), משם לשק הדמעות הלקרימלי, ולבסוף לאף. הפרעות עלולות להתרחש בכל תחנה במסלול.

• דקריואדניטיס (Dacryoadenitis): דלקת בבלוטה הלקרימלית. לרוב אינה נראית מבחוץ. הגורם יכול להיות חיידקי או ויראלי, אך לרוב היא מלווה מחלות סיסטמיות פנימיות מקבוצת המחלות האוטואימוניות, בהן הגוף תוקף את עצמו (כמו סרקואיד, שחפת, לוקמיה, דלקת פרקים, תסמונת שוגרן). דלקת זו יכולה להופיע בגלים (Wax and Wanes). אם הדלקת חיידקית, מטפלים באנטיביוטיקה. לרוב הטיפול מקומי וכולל קומפרסים חמים ומשככי כאבים. יש לציין שרפואה אלטרנטיבית לרוב ממוקדת במחלות המופיעות בגלים, ולעיתים השיפור נקשר לטיפול אלטרנטיבי אך הוא בעצם טבע המחלה. בבדיקה ניתן לחשוף את הבלוטה המודלקת על ידי הרמת העפעף העליון ובקשה מהנבדק להסתכל למטה ופנימה.

• קנליקוליטיס (Canaliculitis): דלקת בתעלות הניקוז. נגרמת מחיידקים, נגיפים או פטריות. המראה האופייני הוא פונקטות בולטות ונפוחות (Pouting puncta). האזור רגיש וכואב בלחיצה. לעיתים, לחיצה על האזור תוציא מוגלה. טיפול כולל קומפרס חם המרכך את האזור ומקל על הוצאת המוגלה בלחיצה. לעיתים מבצעים Flushing – הזרקת סליין חם עם אנטיביוטיקה לתוך הפונקטה לשם ניקוז וניקוי המוגלה. במקרים שהדלקת עמוקה, נדרשת אנטיביוטיקה דרך הפה. אצל תינוקות, דלקת בתעלות או בשק הדמעות נפוצה (בסביבות גיל 2-4 שבועות) עקב התפתחות לא ספונטנית של הצנרת, ורואים מוגלה ליד הפונקטה. הטיפול אצל תינוקות כולל עיסוי לאזור מלמטה למעלה מספר פעמים ביום כדי להוציא את המוגלה, ובדרך כלל זה חולף מעצמו.

• דקריוסיסטיטיס (Dacryocystitis): דלקת של שקית הדמעות. לרוב חיידקית ונגרמת מחוסר זרימת דמעות המוביל לסטגנציה וזיהום. זיהום זה נפוץ יותר אצל תינוקות בשל צנרת לא מפותחת. הוא גורם לכאבים ודמעת. יש סכנה שהזיהום יגיע למוח דרך הסינוסים הקרובים, ולכן אסור לזלזל בו. נפיחות אופיינית ממוקמת יותר קדימה לכיוון הניקוז מאשר בפונקטה. לחיצה על האזור כואבת מאוד ועלולה להוציא מוגלה דרך הפונקטה, מה שמהווה חלק מהאבחון. הטיפול כולל קומפרסים חמים, אנטיביוטיקה דרך הפה, והרבה עיסוי להוצאת המוגלה. אצל מבוגרים, ניתן להזריק סליין ואנטיביוטיקה דרך הפונקטה. במקרים חמורים מאוד, נדרשים ניקוז המוגלה ואנטיביוטיקה מסיבית דרך הפה והוריד.

חשוב לציין כי יובש בעיניים, המטופל לעיתים קרובות בדמעות מלאכותיות, יכול להיות קשור למספר הפרעות עפעפיים ומערכת הדמעות, כפי שנראה בטיפולים המוזכרים עבור לגופתלמוס, אקטרופיון, קנליקוליטיס ועוד.