דלקות לחמית

המאפיינים והסיבות השונות לדלקות הלחמית הנגרמות על ידי גורמים שונים:

דלקות או זיהומים בלחמית יכולים לנבוע ממספר גורמים. רוב הבעיות בלחמית מתרחשות בלחמית העפעפית, הן בחלק התחתון והן בחלק העליון. כאשר יש הפרעה בלחמית העפעפית, התגובה שלה מתבטאת באחת משתי צורות: פוליקולות או פפילות.

סוגי תגובה בלחמית העפעפית:

• פוליקולות (Follicles): תופעה שיכולה להיות פיזיולוגית או פתולוגית. הן נראות כבועות שקופות יחסית המכוסות בכלי דם בצד החיצוני. הן אינן מחלה בפני עצמן, אלא תגובה למשהו שמפריע לעפעפיים. פוליקולות רבות או בודדות מזוהות בדרך כלל עם מחלות נגיפיות (כמו הרפס או אדנו וירוס) או מחלות כלמידיות. כלמידיה היא חיידק נפוץ ברקמות מסוימות כמו העפעפיים והנרתיק. רוב הזמן, פוליקולות מופיעות בעפעף התחתון. אם רואים פוליקולות רק בעפעף התחתון של עין אחת, קיים חשש לווירוס ההרפס סימפלקס. בטרכומה, למשל, יש פוליקולות גם בעפעף העליון. פוליקולות נוטות להיות יותר צלולות ונראות יותר מימיות מבפנים לעומת פפילות.

• פפילות (Papillae): גושים מורמים או גבשושיות שבתוכם צומחים כלי דם מבפנים. הן בדרך כלל כהות ואדומות יותר מפוליקולות. פפילות מזוהות יותר עם תופעות אלרגיות. ניתן לראות פפילות בעפעף העליון עקב שימוש לא תקין בעדשות מגע (בין אם הסיבה מכנית או אלרגית). פפילות יותר כהות ונראות יותר וסקולריות מבפנים לעומת פוליקולות. במקרים מסוימים של תגובה אלרגית, במיוחד עקב שימוש בעדשות מגע, יכולות להתפתח פפילות ענקיות (Giant Papillae). פפילות ענקיות יכולות להיגרם גם מגירוי תמידי מסיבות אחרות כמו תפר בולט מניתוח או בליטה מאזור השתלת קרנית או ניתוח גלאוקומה היוצר שסתום בולט.

גורמים שונים לדלקת הלחמית ומאפייניהם:

1. דלקת לחמית חיידקית:
   • גורמת לרוב לריסים דבוקים ורטובים בבוקר, לעומת גושים פריכים (crust) בדמעות יבשות הנגרמים מדלקות ויראליות ואלרגיות.
   • מאפיין נוסף הוא הפרשות מוגלתיות (pus). מוגלה מעידה על גורם חיידקי, בעוד וירוסים ואלרגיות גורמים לריריות או דמע. גם אם המטופל ניקה את העין, בבדיקה קפדנית עדיין ניתן לראות שאריות מוגלה.
   • טיפול: אנטיביוטיקה בטווח רחב (Broad spectrum antibiotics). דוגמאות לאנטיביוטיקות אלו כוללות סינטומיצין (כלורואמפניקול) במשחה, מקסיטרול, Pred G, טוברדקס, וטרוצידין D.
   • טרכומה (Trachoma): מוגדרת כמחלה אנדמית הנגרמת על ידי קבוצת מיקרואורגניזמים הנקראים כלמידיה טרכומטיס (TRIC). היא נפוצה במדינות העולם השלישי.
     • שלבי המחלה מתחילים בפוליקולות בטרסוס של העפעף העליון, עם התקדמות הזיהום ללימבוס העליון ולקרנית.
     • מתפתחות גם פפילות בנוסף לפוליקולות (מצב מעורב).
     • הפפילות גוברות ומכסות את הפוליקולות (Papillary hypertrophy).
     • בהמשך המחלה, מתרחשת חדירת כלי דם (Neovascularization – NV) מהלימבוס העליון לתוך הקרנית, שיכולה להגיע עד האישון ובמקרים חמורים לכסות את כל הקרנית. כלי דם אלו ישרים בדרך כלל מהלימבוס לכיוון האישון.
     • טרכומה ישנה גורמת לצלקות בקרנית, עכירות, עיוות, וראיה ירודה (6/12 עד LP). כלי דם שנעלמים משאירים "כלי רפאים" (Ghost vessels) הנראים כקווים לבנים. תהליך ההצטלקות יכול לכלול גם הצטברות ברזל בקרנית.
     • ההצטלקות ברקמת הלחמית יכולה לגרום להתכווצות ולהשאיר קווי מתח לבנים כמו Arlt's line ושקעים בלימבוס הנקראים Herbert's Pits.
2. דלקת לחמית נגיפית:
   • גורמת בעיקר לדמע וגושים פריכים של דמעות יבשות בבוקר (crust).
   • לעיתים קרובות מלווה בפוליקולות, במיוחד בעפעף התחתון.
   • דוגמאות: EKC (Epidemic Keratoconjunctivitis) ו-PCF (Pharyngoconjunctival Fever) נגרמות לרוב על ידי אדנו וירוסים. וירוסים אלו יכולים לגרום לתגובה אימונית המתבטאת בתסנינים תת-אפיתליים בקרנית, שהם סטריליים ואינם נצבעים בפלורסאין. תסנינים אלו נוטים לעבור במשך הזמן. הטיפול הוא בעיקר סימפטומטי (דמעות מלאכותיות, קומפרסים קרים). ישנם חילוקי דעות לגבי מתן סטרואידים.
   • הרפס סימפלקס (Herpes Simplex): יכול לגרום לדלקת לחמית עם פוליקולות. בהתפרצויות חוזרות, יכול לגרום לדנדריטים בקרנית (פגיעה באפיתל לאורך עצב מספר 5), פגיעה בעצב ואיבוד תחושת הקרנית (Hypoesthesia).
   • הרפס זוסטר (Herpes Zoster): בדרך כלל גורם לפצעים על העור לאורך עצב מספר 5, אך לעיתים רחוקות יכול לפגוע בעין ולגרום לדנדריטים בקרנית.
   • חשוב מאוד: במקרים של הרפס סימפלקס או חשש להרפס, קיים איסור מוחלט לתת סטרואידים מכיוון שהם מדכאים את התגובה הדלקתית, מפריעים לריפוי העין ויכולים לעורר את הנגיף או להחמיר את ההתפרצות. הטיפול בהרפס הוא באמצעות תרופות אנטי-ויראליות כמו Triflurodine, Acyclovir או Famcyclovir, הניתנות במהירות.
3. דלקת לחמית אלרגית:
   • גורמת בעיקר לדמע וגושים פריכים של דמעות יבשות בבוקר.
   • מזוהה בעיקר עם פפילות.
   • אפשרויות טיפול כוללות הסרת הגורם האלרגי, קומפרסים קרים להצרת כלי דם, טיפות עיניים מרגיעות ומכווצות כלי דם (כמו סטילה, אזולין), דמעות מלאכותיות לשטיפת האלרגנים, ומעכבי תאי מאסט (Mast Cell Inhibitors) לייצוב תאי מאסט ומניעת שחרור היסטמין (טיפול מתמשך יותר).
   • במקרים חמורים מאוד של אלרגיה, ניתן לראות התקבצות איאוזינופילים לגושים לבנים קטנים הנקראים Horner-Trantas dots בלימבוס העליון. במקרים אלו יכול להתפתח גם Shield Ulcer בקרנית, שהוא כיב סטרילי שהסיבה לו אינה ברורה והטיפול בו אינו מוסכם.
   • דלקת לחמית פפילרית ענקית הנגרמת מעדשות מגע (CLPC – Contact Lens Papillary Conjunctivitis): סוג של תגובה אלרגית/גירוי כרוני הנגרם משימוש בעדשות מגע, במיוחד רכות. מאופיין בפפילות ענקיות בעפעף העליון. קיימות דרגות חומרה שונות (1-4). בדרגות נמוכות אי הנוחות מורגשת יותר בהורדת העדשות, ובדרגות גבוהות אי הנוחות קיימת גם עם העדשות בעין. הפפילות יכולות להפריע להתאמת עדשות מגע, לגרום להן להסתובב או לזוז למעלה. הטיפול כולל שיפור היגיינת עדשות, החלפה תכופה יותר של עדשות, מעבר לסוג אחר של עדשות (יומיות או קשות) והפסקה זמנית או ממושכת מהרכבת עדשות, ובמקרים חמורים טיפול תרופתי (מעכבי תאי מאסט, סטרואידים). אסור להרכיב עדשות עד שהמצב נרגע, ונדרשת תקופת המתנה משתנה לפי דרגת החומרה לפני חזרה להרכבה.
   • אלרגיה לחומרים משמרים בתמיסות עדשות מגע: יכולה לגרום לתגובה אלרגית המתבטאת בתסנינים סטריליים, לרוב בשליש התחתון של הקרנית ליד הלימבוס. הטיפול הוא הפסקת הרכבת עדשות למספר ימים ומעבר לתמיסות ללא חומרים משמרים.
4. דלקת לחמית אוטואימונית:
   • מחלות אוטואימוניות (כמו סרקואיד, שחפת, לוקימיה, דלקת פרקים, תסמונת שוגרן) יכולות לגרום לדלקות ברקמות שונות שמפרישות נוזלים או הורמונים, כולל בלוטות דמע ורקמות פרה-סימפטטיות.
   • דלקת בבלוטת הדמע (Dacryoadenitis) יכולה להיות חיידקית, ויראלית, אך בדרך כלל מלווה מחלות סיסטמיות אוטואימוניות.
   • דלקת באפיסקלרה (Episcleritis), שהיא רקמה דקה מתחת ללחמית, יכולה להיות אידיופטית או קשורה למחלות קולגניות סיסטמיות או אוטואימוניות. אפיסקלריטיס מאופיינת באודם אזורי (סקטוריאלי) ובדרך כלל אי נוחות או כאב קל, אך ללא הפרשות, מה שמבדיל אותה מדלקת לחמית.
5. זיהומים פטרייתיים ואקנתאמבה:
   • מתייחסים בעיקר לפטריות (Fungal Keratitis) ואקנתאמבה (Acanthoamoeba Keratitis) כגורמים לזיהומים חמורים בקרנית, ולא בהכרח כגורמים לדלקת לחמית ישירה. עם זאת, הם מוזכרים בהקשר של בעיות עיניים הקשורות לעדשות מגע, אשר יכולות גם לגרום לדלקת לחמית משנית או נלווית.

הבחנה בין סוגי דלקות לחמית:

• ההבחנה בין דלקת לחמית חיידקית לדלקות ויראליות ואלרגיות אינה תמיד קלה.
• מאפיין טוב הוא מצב העיניים בבוקר: ריסים דבוקים ורטובים מצביעים על דלקת חיידקית, בעוד גושים פריכים של דמעות יבשות מצביעים על דלקת ויראלית או אלרגית.
• קיום מוגלה מעיד באופן חד משמעי על גורם חיידקי.
• קיום פוליקולות מכוון יותר לגורם נגיפי או כלמידי.
• קיום פפילות מכוון יותר לגורם אלרגי או גירוי כרוני.
• אפיסקלריטיס, שלעיתים מבלבלת עם דלקת לחמית, מאופיינת באודם אזורי וללא הפרשות.

דלקות לחמית יכולות להיגרם ממגוון גורמים, כאשר החיידקיים מתבטאים בדרך כלל במוגלה וריסים דבוקים, הנגיפיים בדמע ופוליקולות, והאלרגיים בדמע ופפילות. זיהוי מדויק של המאפיינים (סוג ההפרשה, נוכחות פוליקולות או פפילות, מיקום התגובה) מסייע בהבחנה בין הגורמים השונים ובהתאמת הטיפול.