המידע כללי ולא נבדק. השימוש על אחריותך בלבד!
הארובה:
עין ימין O.D , עין שמאל O.S , שניהם O.U. הצד הקרוב לאף נקרא נזלי והצד החיצוני נקרא טמפורלי. ישנה סימטריה בין 2 העיניים . BI מייצג צד מסוים של 2 העיניים.
העין יושבת בתוך ארובה שהיא שקע בתוך הגולגולת (דמוית משפך) מאחורה יש את האפקס (קודקוד הארובה) ומקדימה נמצא בסיס הארובה כאשר הפתח כלפי חוץ.
מידות הארובה: עומק: 40 מ"מ, גובה: 35 מ"מ, רוחב הפתח: 40 מ"מ. נפח: 30 מ"ל (העין תופסת רק 20% מהנפח, כל היצר מלא בכלי דם שומן ושרירים).
לארובה יש 7 עצמות:
1. העול=ZIGOMA- העצם החזקה ביותר
2. א. היתד-כנף גדולה ב. היתד כנף קטנה –מה שמפריד בניהם הוא ה SOF=חריץ ארובתי עליון
3. המצח=FRONTAL – בעצם יש 2 שקעים:מהצד הנזלי מחזיק את הטרוכלאה ובצד הטמפורלי מכיל את בלוטת הדמעות
4. לסת עליונה= MAXILLARY- עצם מאוד דקה
5. כך=PALLATE
6. הדמעות=LACRIMAL – מכיל את שק הדמעות
7. מכבר=ETHMOID – זוהי העצם הדקה והשבירה ביותר מאחר והיא מורכבת מהרבה חורים.
הארובה מתחלקת ל 4 דפנות:
תקרה-מפרידה בין הארובה למוח
עצם המצח (חלק מהמסגרת)
עצם היתד-כנף קטנה (יותר עמוקה)
הצד הנזלי- אינו חלק מהמסגרת הצד הטמפורלי- מפריד בין
עצם הדמעות (הכי חיצונית) השריר הטמפ' לארובה ובין
עצם המכבר (יותר עמוקה) המוח לארובה
עצם היתד כנף קטנה (הכי עמוקה) עצם העול (חלק מהמסגרת,
קדמית)
עצם היתד כנף גדולה
(האחורית)
הרצפה-הדופן התחתונה
עצם העול(מתחברת לרצפת הארובה)
הלסת העליונה(מהווה חלק מהמסגרת, העצם העיקרית)
חך (בחלק האחורי של רצפת הארובה)
כשמקבלים מכה בעין היא נדחפת לתוך הארובה שהיא די סגורה וזה יכול לגרום להעלאת הלחץ בארובה ולשבירת עצמות כמו המכבר והלסת העליונה. לכל עצמות הארובה מלבד העול יש חלל (סינוס) ובתוכו יש אויר ורקמה שהיא המשך של האף. הסינוסים נועדו כדי שבעצמות לא יכבידו על הגוף, הם מהווים חדרי תהודה.
בארובה ישנם פתחים:
1. בקודקוד הארובה: בכנף הקטנה של היתד יש את החור האופטי (optic Forman) שדרכו עובר עצב הראיה למוח, עורק העין נכנס לארובה והסיבים של הסימפטטיקה. בהמשך הפתח יש תעלה שנקראת התעלה האופטית (optic canal) ובסוף התעלה נכנסים למוח.
2. SOF=חריץ ארובתי עליון-מפריד בין כנף גדולה לכנף קטנה של עצם היתד, קרוב לחור האופטי.
3. IOF=חריץ ארובתי תחתון-מפריד בין הדופן הטמפורלי של הארובה לרצפת הארובה דרכו נכנס עצב 5 סעיף 2 לארובה, הוא נקרא MAXILLARY NERVE והוא אחראי על תחושה באזור הלסת העליונה והעפעף התחתון.
4. SOF= חור ארובתי עליון-נמצא באמצע המס' העליונה דרכו עובר ה SUPRA ORBITAL NERVE שאחראי על תחושה באזור המצח והעפעף העליון.
5. INF= נמצא 1 מ"מ מתחת למס', דרכו עובר INFRA ORBITAL NERVE שהוא המשך של ה MAXILLARY NERVE והוא אחראי על תחושה של לסת עליונה ועפעף תחתון.
ברוב חלקי הגוף מלמד בגולגולת יש בין כל 2 עצמות פרק שבו יש סחוס. בגולגולת יש תפר ולא פרק.הפרק היחיד שיש בגולגולת הוא בין הלסת העליונה ללסת התחתונה וזה מה שמאפשר לעיסה. בארובה יש שומן שמהווה הגנה לעין בולם זעזועים. ישנה מחיצה ארובתית עליונה ותחתונה שמונעת כניסת שומן לעפעפיים. המחיצה הזו היא רקמת חיבור שעשויה מקולגן ותפקידה לחבר בין מסגרת הארובה ובין הטורסוס שבתוך העפעף.
מהמוח יוצאים 12 עצבים קרניאליים: עצבים 9-12 לא קשורים כלל לפנים.
1. חוש בריח
2. עצב הראיה
3. OCULOMOTOR NERVE – מתחלק ל 2: עליון: levator , SR ותחתון: IO, IR, MR
4. טרוכלאה –מפעיל את SO
5. TRIGEMINAL NERVE- תחושה של כל הראש, בעל 3 גרעינים:סעיף 3-אחראי על תחושה בלסת התחתונה ולהפעלת שרירי הלעיסה סעיף 2-בא מגזע המוח נכנס לארובה דרך החריץ ארובתי העליון , עובר ברצפה ויוצא לפנים דרך החור ארובתי העליון אחראי על תחושת כאב. סעיף 1- מתחלק שוב ל 3 סעיפים: LACRIMAL- עובר הצד העליון הטמפורלי דרך בלוטת הדמעות יוצא דרך המסגרת מתחת למסגרת והוא אחראי על תחושה בצד הטמפורלי של הפנים. , FRONTAL-מתחלק שוב ל 2: SUPRAORBITAL- עובר ממרכז הארובה, אחראי על עפעף עליון ומצח ו-SUPRATROCHLEAR- מהצד הנזלי אחראי לתחושה של המצח והעפעף העליון מהצד הנזלי. NASO CILLIARY- מתחלק ל 3: א. NASAL- עובר בארובה בצד הנזלי שאחראי על תחושה באף. ב. INFRA TROCHLE-עובר בארובה בצד הנזלי ויוצא מהארובה מתחת לטרוכלאה אחראי על תחושה בצד הנזלי התחתון של העפעף.
6. ABDUCENS NERVE- מפעיל את LR
7. הפציאליס-מאפשר את סגירת העפעפיים
8. ACOUSTIC NERVE- אחראי על שמיעה ושיווי משקל
בתוך הארובה ובעין אין בלוטות לימפה אך יש בלחמית ובעפעפיים.
בקודקוד הארובה יש טבעת ע"ש זין שמורכבת מרקמת חיבור וממנה יוצאים שרירי התנועה של העין (חוץ מ- IO). הטבעת מחלקת את החריץ ארובתי העליון ל 2 חלקים-מחוץ לטבעת ובתוך הטבעת. השרירים מתחילים מאותה נק' ואז מתפצלים ויוצרים את קונוס השרירים:
1. מחוץ לקונוס השרירים:LARCRIMAL, FRONTAL, ועצב 4. וריד העין בחלק העליון שמחוץ לטבעת מעביר דם מהארובה למוח.
2. בתוך קונוס השרירים: עצב 3 עליון, עצב 3 תחתון, NASOCILLIARY, סימפטטים, ועצב 6.
הגבות: מהוות הגנה לעין מונעות כניסת זיעה לתוך העין. הרמת הגבות גורמת להרמת העפעף העליון בערך 2 מ"מ.
העפעפיים: הם המשך של עור הפנים. בחלק האחורי של העפעף יש טורסוס ולחמית שהם המשך של הארובה ואין להם קשר לפנים. העפעפיים זהים לחלוטין חוץ מכך שלעליון יש שריר שנקרא לבייטור שמקורו בקודקוד הארובה מעל הטבעת של זין, עובר בתקרת הארובה, נכנס לעפעף, מתחבר לחלק הקדמי של הטורסוס ושולח סיבים שמתחברים לעור העפעף. כשהשריר מתכווץ הוא מעלה את העפעף העליון עוד 3 מ"מ (בהסתכלות מעלה). הסיבים של הלבייטור מתפצלים מהשריר ומתחברים לעור וכך נוצר הכפל בעפעף העליון. תפקיד העפעפיים הוא הגנה מגופים זרים ושמירה על קרנית תקינה וזה נעשה ע"י מצמוץ שמפזר את הדמעות על העין. מקום המפגש של העפעף העליון והתחתון נקרא CANTHUS. יש מידיאלי ויש לטרלי.
שכבות העפעפיים:
1. עור-זהו העור הדק ביותר בגוף. מתחתיו אין שומן ואין רקמה חיבורית. יש מעבר חופשי מתחתיו-אין מידור.
2. השריר בחלק הקדמי-נקרא ORBICULARIS והוא הולך במעגלים. זהו שריר משורטט, רצוני והוא המשך של כל השרירים השטחיים של הפנים-שרירי ההבעה. מעוצבב ע"י עצב 7. כשהשריר מתכווץ-העפעפיים נסגרים. הוא אחראי על סגירת העיניים ומיקום נכון של העפעף התחתון. יש לו 2 חלקים: א. בתוך העפעפיים- נקרא PALPEBRAL – בעל פעולה רצונית כשסוגרים את העיניים ופעולה לא רצונית-מצמוץ. ב.מעל מסגרת הארובה- נקרא ORBITAL שהוא רק רצוני אחראי על סגירת העיניים. שיתוק של עצב נקרא BELL'S PALSY או FACIALIS ובמקרה כזה יש חוסר בקמטים, העפעף התחתון רפוי ורואים לובן. BELL'S PHENOMENON- כשמרימים עם האצבע את העפעף ומנסים לסגור את העין, העין עולה למעלה. זה קורה גם במצמוץ וגם כאשר שוכבים כדי להגן מיובש.
3. החלק האחורי- טרסוס- לוחית עשויה רקמה חיבורית, סיבית, צפופה שנותנת צורה יציבות וחוזק לעפעפיים. הוא נמצא במקום עצם והוא מקור המשיכה של הלבייטור. העפעף העליון יותר גדול מהעפעף התחתון וגם הטורסוס העליון (11 מ"מ) יותר גדול מהתחתון. האורך גם למעלה וגם למטה הוא 29 מ"מ. המחיצה הארובתית מפרידה בין הארובה לעפעפיים והיא מתחברת לטורסוס.
4. החלק הפנימי ביותר של העפעף-הלחמית. שהו קרום רירי ושקוף. היא מחברת בין העפעפיים לעין. אזור המעבר בין העפעף לעין נקרא FORNIX-יש עליון ותחתון, והוא מיוצר ע"י הלחמית. הפורניקס מפריד בין העין לארובה.
שרירי העפעפיים:
1. הלבייטור-רצוני, משורטט,חלק מהארובה, מעוצבב ע"י עצב 3 ואחראי על פתיחת העין ומיקום של עפעף עליון.
2. אורביקולריס-עפעף עליון ותחתון, מעוצב ע"י עצב 7, אחראי על סגירת העין (פעולה רצונית) ומיקום של עפעף תחתון ומצמוץ (רפלקס).
3. שריר ע"ש מולר שנמצא ב 2 העפעפיים והוא לא רצוני. שיתוק שריר זה גורם לצניחת העפעף ואם יש הפעלת יתר-מפתח העין גודל. הוא נשלט ע"י בלוטת התריס, מע' סימפטטית. תפקידו הוא כוונון עדין של מיקום העפעפיים-עליון ותחתון.
אספקת הדם: עורק התרדמה, הקרוטיד מתפצל ל 2 בכל צד:
1. האקסטרנל-עולה לפנים ומגיע לקנטוס המידיאלי של העין ומשם מספק דם לעפעפיים.זהו עורק הפנים.
2. אינטרנל- ממשיך לתוך הגולגולת ומספק דם ל 2/3 הקדמי של המוח. כשהוא נכנס לגולגולת הוא מתפצל. אחד הסעיפים הוא עורק העין-שנכנס לארובה דרך החור האופטי ומזין את כל תוכן הארובה ואחראי על מחזור הדם שם.
הניקוז נעשה ע"י ורידים שעוברים מהעפעפיים דרך הצוואר. יש סידור מאוד מסודר של כלי הדם בעפעפיים-בצורת קשת שולית שהיא 3 מ"מ מתחת לעור. לעפעף העליון יש עוד קשת היקפית של כלי דם. בתוך הטורסוס יש בלוטות שומן שנקראות MEIBOMIAN , יש 20-30 כאלה בכל עפעף, ולכל בלוטה יש צינור עם פתח בשפת העפעף. השומן הזה הוא השכבה השטחית של הדמעות.
ריסים: בעפעף העליון יש מעל 100 ריסים ובתחתון 50-75. בשורשי הריסים יש 2 בלוטות: ZEISS- שומן ן- MOLL-הפרשה נוזלית מימית. תפקיד הריסים הוא הגנה, הפרשה ואטימה של העין כשסוגרים אותה.
הלחמית:
רקמה רירית, שקופה, מורכבת מתאי אפיתל שטוחים. הלחמית מחסה חלק מהלובן ולא את הקרנית. ללחמית 3 חלקים:
1. מתחת לעפעף-PALPEBRAL- מחוברת לטורסוס
2. מכסה את גלגל העין-BULBAR-מחוברת רק בלימבוס, לחמית חופשית.
3. הפורניקס-המעבר בין שני הסעיפים הקודמים. בצד המידיאלי ליד הקנטוס יש גוש בשר שנקרא CARUNCLE . הוא חלק מהעור ותפקידו לא ידוע. טמפורלית אליו יש קיפול של הלחמית שנקרא PLICA SEMILUNARIS שהוא מעין עפעף שלישי (בדגים) והמצמוץ שלו הוא בצורה אופקית.
תכונות הלחמית:
1. אפיתל ללא קרטין. התאים המתים נושרים ונשטפים ע"י הדמעות-זהו אחד הגורמים לשקיפות הקרנית.
2. הרבה כלי דם-לא רואים אותם מלמד הפטרניקס בגלל הקיפולים. כלי דם אלו חשובים להזנת העפעפיים, מקורם בעפעפיים-מכלי הדם של הפנים ומהעין עצמה, מהארובה.ככל שמתרחקים מהעפעפיים יש פחות כלי דם. כלי הדם שקרובים ללימבוס באים מהעין עצמה.
3. תאי גביע-GOBLET- תאים אלו מפרשים הפרשה רירית כמו באף שנקרא MUCIN – הפרשה זו מהווה שכבה פנימית ביותר של הדמעות.
4. תאים ע"ש קראוס-אלפרינג-מתנקזים בלחמית העליונה בצד העפעף. תאים אלו מפרישים הפרשה מימית והיא מהווה את שכבת הדמעות האמצעית של הדמעות.
5. עצבוב: ע"י עצב 5 סעיף 1 (NASOCILLIARY), אין רגישות גבוהה.
6. בלחמית יש רקמת לימפה. קיים גם בעפעפיים אך בארובה ובעין עצמה – אין.
תפקידי הלחמית:
1. תזונה-גלוקוזה וחמצן. זהו התפקיד החשוב ביותר.דרך כלי הדם של הלחמית מזינים את העפעפיים החלק הקדמי של העין. כשבעין פתוחה יש תזונה גם מהאוויר.
2. הפורניקס מפריד בי הארובה לעין.
3. הלחמית מכסה את כל הלבן שאנו רואים.
מערכת לימפה: ישנן בלוטות ב 2 מקומות-לפני האוזן ומתחת ללסת התחתונה.
דמעות:
הבלוטה נמצאת בעצם המצח-חלקה מתחת לעצם וחלקה בפורניקס העליון. מהבלוטה יש צינורות קטנות שנפתחות בפורניקס הטמפורלי העליון והם מפרישים הפרשה מימית אליו. הבלוטה בפיקוח הפרסימפטטית שמלווה את עצב 7 ואז הסיבים עוברים לעצב 5 סעיף 2 שנכנס לארובה דרך חריץ ארובתי תחתון. הסיבים עוברים לעצב 5 סעיף 1 שעובר דרך בלוטת הדמעות.
תפקידי הדמעות:
1. שטיפה: א. הגנה ב.מונע היווצרות קרטין. ג.אספת חומרים חיוניים לעין
2. שקיפות: א. מונע ייבוש של הקרנית. ב. מונע היווצרות קרטין
3. תזונה:מלאות גלוקוזה והחמצן מהאוויר נמס בדמעות וזמין לאפיתל.
תאי האפיתל אינם חלקים אז הדמעות ממלאות את האי סדירות ויוצרות משטח חלק.
לדמעות יש 3 שכבות:
1. שכבה חיצונית של שומן שמקורו בבלוטת המיובומיאן שבטורסוס,מהווה 5% מנפח הדמעות. השומן מונע אידוי ומגביר את מתח הפנים של הדמעות. בגלל מתח הפנים של השומן הן לא זולגות ועומדות בניגוד לכוח הכובד.
2. שכבה אמצעית-מימית שמקורה מבלוטת הדמעות ובלחמית העליונה בצד העפעף. תופסת 90% מנפח הדמעות.
3. שכבה רירית-MUCIN- מופרש ע"י תאי גביע שמפוזרים בלחמית, מהווה 5% מנפח הדמעות. תפקיד שכבה זו המיוצין אוהב מים ושומן וכך הוא מחבר בין הדמעות לשכבת השומן של פני האפיתל דבר שגורם לדמעות להתפזר טוב על פני השומן.
ישנן 2 מערכות ליצירת דמעות:
1. BASIC:תאי גביע, קראוס אלפרינג ומיבומיאן. זה משהו קבוע ללא פיקוח עצבי.
2. REFLEX-זוהי בלוטת הדמעות והרפלקס הוא בכי. היא תורמת גם להפרשה הקבועה
חלק מבלוטות אלה הן בפיקוח עצבי ואפשר לשנות הפרשה זו. כשדמעות זולגות זה המע' הבסיסית.
תכונות: PH 7.0-7.4 ,לחץ אוסמוטי=0.9% של מלח ,עובי-7 מיקרומטר , נפח-7 מיקרו ליטר. כששמים טיפת הרדמה על העין הנפח יורד ל 2.5 מיקרו ליטר בלבד. קצב יצירת הדמעות זה 1.8 מיקרו ליטר לדקה. בלוטת הדמעות מייצרת דמעות מנסיוב הדם ולכן הבכי מכיל הרבה ממרכיבי הדם ובמיוחד גלוקוז. בנוסף, יש יצירה מקומית בתוך בלוטת הדמעות של הרבה חומרים חיוניים. הדמעות הן משהו מאוד פעיל ואקטיבי. בדמעות יש ריכוז גבוה של ויטמין A מהנסויב.
ניקוז הדמעות: יש פתח בשפת העפעף למעלה (בתחתון) ולמטה (בעליון) שנקרא PUNCTUM. מכל פתח יש צינורות (CANALICULUS) שמובילות את הדמעות לתוך העפעפיים, לתוך שק הדמעות בדופן המידיאלי של הארובה. בתחתית השק יש צינור שנקרא DUCT NASO LACRIMAL שמוביל את הדמעות לאףׁ(ישנו קרום שסוגר את המעבר בעוברים ומתנוון בזמן הלידה-אפופטוסיס) .הדמעות מופרשות בצד הטמפ' עליון של הלחמית ע"י מצמוץ (האורביקיולריס מתכווץ בצד הטמפ', לוחץ על שק הדמעות ומרוקן אותו ואז עובר על כל העפעף), מתפזרות על כל העין, ומתנקזות בצד הנזלי (כשפותחים את העין נוצר ואקום מהשק הריק ששואב את הדמעות חזרה פנימה). המע' תלויה בעצב 7. במשך החיים יש ירידה של הפרשת הדמעות ופחות יצירה במיוחד אצל נשים: ירידה באיכות: מחלת המיבומיאן או מחלת תאי גביע אין שכבה טובה של שומן, של מיוצין. גם בליטות על פני העין מפריעות לפיזור הדמעות. במחלות של העפעפיים-הריסים צונחים פנימה או שהעפעף מתקפל וזה גם פוגע באיכות הדמעות. ירידה בכמות ובנפח: בעיה בבלוטת הדמעות, לעיתים התנוונות הבלוטה. בדיקת כמות נקראת SCHIRMER : לוקחים נייר מיוחד ושמים בעין. בדיקת איכות נקראת RUT- בדיקה עם פלורסין.
גלגל העין:
נתונים על גלגל העין: נפח: ml7.0 אורך ממוצע: 24 מ"מ (בילוד-16 מ"מ ועד גיל 3 מגיע ל 23 מ"מ, מגיל 24 זה מגיע ל 8 מ"מ). יש חלל גדול בחלק האחורי של העין-זה הויטריאז ובחלק הדמי-לשכה קדמית. בניהם יש חלל שנקרא הלשכה האחורית.
לעין יש 3 שכבות:
1. שכבה חיצונית ביותר-לובן וקרנית.
2. שכבה אמצעית-UVEA=הענבית. השכבה הקידמית של הענבית-הקשתית והאחורית-הדמית.
3. שכבה פנימית ביותר-רשתית.
הלובן: רקמה חיבורית בעובי של mm1 המורכבת מסיבי קולגן בעובי nm100 רדיוס הקימור הוא mm11.5. הלובן הוא לבן, אטום לאור ולנוזלים. הוא שומר על ורת העין ואליו מתחברים שרירי התנועה ובאזור החיבור העובי הוא mm0.3. הלובן עטוף ב EPISCLERA ומעליו יש רקמה של כלי דם שנותנת תזוזה ללובן. הלובן מהווה 5/6 מהיקף העין.
הקרנית:
אספקת חמצן:
1. מהאויר דרך הדמעות. החמצן שזמין הוא mmHg15
2. כלי הדם- mmHg 100
3. הלשכה הקדמית- mmHg55
כל פעם שישנים נוצר מחסור של חמצן מאחר והקרנית מקבלת רק מהלשכה הקדמית וכלי הדם ואז היא מתנפחת בכ 4% . חוסר חמצן ניתן להרגיש כשהעין מתייבשת ויש צריבה. הקרנית מהווה 1/6 מהיקף העין. היא שקופה וקמורה (mm7.7 בממוצע).מקום המפגש בין הקרנית ללובן זה הלימבוס ובו יש את חיבור הלחמית וחיבור רקמת TENON. רוב הרפרקציה נעשת בקרנית (60%) מאחר וזה מקום המפגש הראשון בין אור לעין. 98% מהאור שמגיע לקרנית עובר לעין. לקרנית יש 200 שכבות קולגן ן-GAG. תכונות: קוטר הקרנית ביילוד הוא 10 מ"מ. בבוגר: 11 מ"מ לאורך ו 12 מ"מ לרוחב. זה מגיע לגודל הסופי בגיל שנתיים. עובי הקרנית באזור הלימבוס 0.7 מ"מ ובמרכז 0.55 מ"מ.
לקרנית יש 5 שכבות:
1. אפיתל-השכבה החיצונית ביותר – 9% מעובי הקרנית.
2. ממברנה ע"ש באומן 90% מעובי הקרנית.
3. סטרומה
4. ממברנה ע"ש דסמט 1% מעובי הקרנית.
5. אנדותל
האפיתל של הקרנית: מקורו האמבריולוגיה הוא ב SURFACE ECRODERM –זוהי תולדה של עור הפנים, המשך של העפעף. הוא מורכב מ 5 שכבות: השכבה הבסיסית והתחתונה היא COLUMNAR- דמוי עמודים. ככל שעולים למעלה הם נהיים יותר שטוחים ודחוסים. לתאים אלו אין קרטין. כל מה שעובר דרך האפיתל עובר במעבר פעיל דרך התא עצמו. כל אפיתל יושב על ממברנת בסיס. בקרנית הא נקראת HEMI-DESMESOMES והיא ממקמת את התאים במקום. כשהאפיתל תקין יש רפלקס של אור עם גבולות ברורים.
תכונות האפיתל:
1. ריבוי מהיר ביותר של תאים בגוף. התא מתחיל בבסיס, עולה ונעשה יותר שטוח ואחרי 7 ימים נושר לתוך הדמעות ונשטף מהעין. במשך כל החיים יש נזל לתאים ומאבדים חלק מהאפיתל. מיד, התאים הבסיסיים הסמוכים מתפשטים ונכנסים לחלק החשוף ואז הוא מתחיל להתרבות עד שמשלים את החסר. תוך 24 שעות הכל יכול להתמלא שוב הודות לתאי הגזע STEM CELLS. רק אם יש נזק לממברנת הבסיס יש בעיה. תאי הגזע נלקחים מעוברים ואפשר לבנות מהם גוף שלם. הם משמשים כרזרבה לשעת נזק. גם בלימבוס יש תאי גזע.
2. אין כלי דם בקרנית. רוב החמצן מגיע לקרנית ובמיוחד לאפיתל מהדמעות או מהאוויר דרך הדמעות או (בלילה) מהלחמית שמתחת לעפעף דרך הדמעות. רוב הגלוקוזה מגיעה מהלשכה הקדמית, חלק קטן מהדמעות וחלק נוסף מכלי הדם של הלחמית ושל האפיסקלרה שבלימבוס. דיפוזיה מהדמעות או מהלשכה הקדמית עוברת רק 0.5 מ"מ ולכן זה לא עוזר למרכז הקרנית.
3. יש באפיתל הרבה שומן-7%. בסטרומה אין שומן בכל.
4. בקרנית יש את העצבוב הגדול ביותר של עצבי כאב. מסביב לקרנית נכנסים 70 סיבי עצב מעצב 5 סעיף 1 לתוך הסטרומה והם עולים על האפיתל. בעין יש מיאלין רק ב מ"מ הראשון. לסיבים אין מיאלין ולכן הכאב בעין הא הכי כואב.
5. האפיתל הוא מחסום של כניסת נוזלים, וירוסים וחיידקים. כל נזל לאפיתל מסכן את העין.
הסטרומה: הסטרומה כולל גם את שכבת באומן. היא המשך של הלובן ומקורה ב NEURAL CREST. היא מורכבת מקולגן והעובי הוא nm30 בלבד. יש בה 3 דברים:
1. הקולגן יושב בתוך מצע
2. המצע עשוי מחומר שנקרא mps והיום נקרא GAG-זהו גלוקוז עם חלבון והסוג שלו בקרנית נקרא KERATAIN SULFATE.
3. KERATOCYTES-תאים שתפקידם לייצר קולגן.
ריכוז המים בסטרומה הוא 75% וזה נקרא מצב של ייבוש מאחר ואם נשים רק את הסטרומה במים היא תספוג 98%. עובדה זו חשובה לשקיפות הקרנית. הסטרומה מורכבת מ20 שכבות קולגן על GAG בניה. שכבות אלה יוצרות שתי וערב. כל סיב קולגן מגיע מלימבוס ללימבוס. סידור זה לא קיים בלובן שם הסיבים יותר עבים (nm100) ומבולגנים. הסידור הזה הוא חד פעמי-כל נזק לסטרומה מתרפא כמו הלובן, בלי סדר, וישאיר צלקת, ואם הפגיעה היא במרכז הסטרומה זה יפגע בחדות הראייה.
**לאור יש אורך גל. אם נוסיף לו עוד גל של אור בשיווי מופע נקבל התאבכות בונה. האמפליטודה גדלה פי 2. ואם נוסיף גל באי שיווי מופע של 0.5 נקבל התאבכות הורסת, גל אחד מנטרל את השני.
