‫תגובות לפוסט: "קרטוקונוס"‬ http://www.optometry.co.il/keratoconus.htm ‫משקפיים | עדשות מגע | אופטיקה‬ Tue, 24 Jan 2012 13:10:29 +0000 hourly 1 http://wordpress.org/?v= ‫מאת: חן‬ http://www.optometry.co.il/keratoconus.htm/comment-page-1#comment-439 ‫חן‬ Sat, 25 Jun 2011 11:09:11 +0000 http://www.optometry.co.il/?p=133#comment-439 ‫תאורת החדר לא הספיקה, אז הוספתי פלורוסנט מעל השולחן, אך האור סינוור, אז הוספתי גם מנורה צהובה, זה לא עזר. "כנראה שהגיע הזמן להחליף משקפיים" האופטימטריסט (ואני מודה לו עד), שרק לפני מספר חודשים חידשתי אצלו את עדשות המשקפיים הודיע לי שהמספר עלה משמעותית והוא לא מוכן לעדכן את המספר עד שלא אביא לא אישור שנבדקתי אצל רופא עיניים. מופתעת אך מבינה קבעתי תור אצל רופא עיניים, בוקר שיגרתי עם תוכניות ליום עמוס. הרופא הסתכל וקבע חד משמעית: "תתמודדי את הולכת להתעוור!" כן, כך בפשטות, סטודנטית בת כלום וחצי מתעוורת??? יצאתי וידעתי- אני הולכת לsekend upinien. וכך היה, תור לרופא עיניים, מיפוי קרנית ו- קרטוקונוס- בשתי העיניים אחת יותר גרועה מהשניה. מכאן והלאה באתי, הלכתי, קראתי, שאלתי, חפרתי, כל אבן התהפחה כל רופא עיניים וכל אופטימטריסט- עשר שנים כל חצי שנה המצב מחמיר ושוב- עדשות קשות ועדשות קשות על רכות ושבוע עין שמאל ושבוע עין ימין… בינתיים גם סימתי את התואר, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים ואפילו התקדמתי בעבודה אך הכל וכל הזמן "העיניים" ריצות אחרי רופאים ונסיעות לכל מיני "חורים" כדי ללמוד על המחלה ועל האפשרויות העומדות בפני. עד שיום אחד נקבע- אין מנוס: השתלה! כן, השתלת קרנית. וכפי שכבר הבנתם דעה אחת לא מספיקה לי ושוב מצאתי את עצמי נודדת בין רופאים וכולם קובעים: "שום טיפול לא יעזור רק השתלה". בשלב הזה אני כבר יותר מעשר שנים חיה ונושמת "קרטוקונוס". לא, לא הייתי מסכנה וגם לא ריחמתי על עצמי אבל זה בהחלט היה מתיש, ושלא נדבר על הכספים שהוצאו כל חצי שנה על עדשות חדשות והפסד ימי עבודה, והמאמץ, המאמץ הזה לראות. – הפעם לא מצאתי מענה לכל השאלות – אפילו לא בגוגל, רק סיפורים על זיהומים והשתלות חוזרות. כולם אמרו השתלה, אז השתלה? קטן עלי! לאחר ברורים נוספים הגעתי לפרופ' שהסביר ובדק ותוך חודשיים וחצי כבר היתי על שולחן הניתוחים (באחד מבתי החולים בארץ אני עדיין רשומה להשתלה ומעולם לא התקשרו לזמן אותי), ב"ה הכל עבר חלק. והיום שנתיים וחצי אחרי עם עין ימין בריאה וחמושה במשקפיים שרק מי שהלך עם עדשות קשות ועבר מדידות כל חצי שנה יבין את ההקלה, נתקלתי באתר הזה ובחרתי מעל במה זו לומר לרופא הראשון שבדק אותי: "התמודדתי, ואני לא! מתעוורת!" ולכם הסובלים- אל תוותרו, תשאלו, תלמדו ותחקרו בסה"כ זו מחלה פשוטה והיום יש עליה יותר מידע ויש גם יותר שיטות טיפול, הסיכויים להצלחת השתלה הם טובים רק אל תפלו בידי חרטטנים. אה… תשכחו מהשתתפות נורמלית של קופות החוליים – אני לקחתי משכנתא בשביל לממן. בהצלחה.‬ תאורת החדר לא הספיקה, אז הוספתי פלורוסנט מעל השולחן, אך האור סינוור, אז הוספתי גם מנורה צהובה, זה לא עזר. "כנראה שהגיע הזמן להחליף משקפיים" האופטימטריסט (ואני מודה לו עד), שרק לפני מספר חודשים חידשתי אצלו את עדשות המשקפיים הודיע לי שהמספר עלה משמעותית והוא לא מוכן לעדכן את המספר עד שלא אביא לא אישור שנבדקתי אצל רופא עיניים.

מופתעת אך מבינה קבעתי תור אצל רופא עיניים, בוקר שיגרתי עם תוכניות ליום עמוס.

הרופא הסתכל וקבע חד משמעית: "תתמודדי את הולכת להתעוור!"

כן, כך בפשטות, סטודנטית בת כלום וחצי מתעוורת??? יצאתי וידעתי- אני הולכת לsekend upinien. וכך היה, תור לרופא עיניים, מיפוי קרנית ו- קרטוקונוס- בשתי העיניים אחת יותר גרועה מהשניה.

מכאן והלאה באתי, הלכתי, קראתי, שאלתי, חפרתי, כל אבן התהפחה כל רופא עיניים וכל אופטימטריסט- עשר שנים כל חצי שנה המצב מחמיר ושוב- עדשות קשות ועדשות קשות על רכות ושבוע עין שמאל ושבוע עין ימין…

בינתיים גם סימתי את התואר, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים ואפילו התקדמתי בעבודה אך הכל וכל הזמן "העיניים" ריצות אחרי רופאים ונסיעות לכל מיני "חורים" כדי ללמוד על המחלה ועל האפשרויות העומדות בפני.

עד שיום אחד נקבע- אין מנוס: השתלה! כן, השתלת קרנית. וכפי שכבר הבנתם דעה אחת לא מספיקה לי ושוב מצאתי את עצמי נודדת בין רופאים וכולם קובעים: "שום טיפול לא יעזור רק השתלה".

בשלב הזה אני כבר יותר מעשר שנים חיה ונושמת "קרטוקונוס". לא, לא הייתי מסכנה וגם לא ריחמתי על עצמי אבל זה בהחלט היה מתיש, ושלא נדבר על הכספים שהוצאו כל חצי שנה על עדשות חדשות והפסד ימי עבודה, והמאמץ, המאמץ הזה לראות.

– הפעם לא מצאתי מענה לכל השאלות – אפילו לא בגוגל, רק סיפורים על זיהומים והשתלות חוזרות.

כולם אמרו השתלה, אז השתלה? קטן עלי!
לאחר ברורים נוספים הגעתי לפרופ' שהסביר ובדק ותוך חודשיים וחצי כבר היתי על שולחן הניתוחים (באחד מבתי החולים בארץ אני עדיין רשומה להשתלה ומעולם לא התקשרו לזמן אותי), ב"ה הכל עבר חלק.

והיום שנתיים וחצי אחרי עם עין ימין בריאה וחמושה במשקפיים שרק מי שהלך עם עדשות קשות ועבר מדידות כל חצי שנה יבין את ההקלה, נתקלתי באתר הזה ובחרתי מעל במה זו לומר לרופא הראשון שבדק אותי: "התמודדתי, ואני לא! מתעוורת!"

ולכם הסובלים- אל תוותרו, תשאלו, תלמדו ותחקרו בסה"כ זו מחלה פשוטה והיום יש עליה יותר מידע ויש גם יותר שיטות טיפול, הסיכויים להצלחת השתלה הם טובים רק אל תפלו בידי חרטטנים.

אה… תשכחו מהשתתפות נורמלית של קופות החוליים – אני לקחתי משכנתא בשביל לממן.

בהצלחה.

]]>