קרטוקונוס

מה זו מחלת קרטוקונוס?

(KERATOCONUS – Ks)

מלטינית: קרטו=קרנית, קונוס=חרוט
מחלת קרטוקונוס הינה מחלה איטית, לא דלקתית, ולא כואבת הפוגעת בקרנית העין וגורמת לעיוות, שינוי במבנה הטבעי שלה, למתיחת הקרנית בצורה לא אחידה ולהפחתה בעובי הקרנית.
עקב השינוי לאורך הזמן, הקרנית נעשית דקה יותר במרכזה, ורוכשת צורה של קונוס (חרוט) בעיקר עקב לחץ העין מבפנים כלפי חוץ.
התהליך מתבטא בשינוי משמעותי במרשם המשקפיים, הוספת צלינדר רב למרשם (אסטיגמציה) לעיתים צלינדר לא אחיד בזויות שונות, ועקב כך תמונה לא ברורה ולא אחידה , כפילות, קשיי ראייה ועוד.
מצב זה מקשה על מתן משקפיים או עדשות מגע.
קיימות רמות ודרגות שונות של קרטוקונוס. מקרים קלים של קרטוקונוס עשויים לא להתגלות כלל ולא להפריע בראייה, אולם יש לאבחן אותם לפני ניתוח עיניים מכל סוג.
התפתחות הקרטוקונוס הינה הדרגתית, ולעיתים רבות המחלה מתייצבת בסביבות גיל 30.
קרטוקונוס פוגע בשתי העיניים, בדרך כלל מצב עין אחת חמור מהשנייה, והיא אינה משפיעה על אברים אחרים בגוף.

עד היום אובחנה מחלת קרטוקונוס רק אצל בני אדם ולא אצל בעלי-חיים, היא אינה מובנת עד תומה ולכן עדיין בשלבי מחקר ולימוד.
מחלת קרטוקונוס הוזכרה לראשונה בשנת 1748.

מחלת קרטוקונוס פוגעת בצורה משמעותית בראייה. עם זאת, ניתן לשפר חזרה את הראייה בהצלחה מרובה על ידי עדשות מגע קשות ומשקפיים.
קרטוקונוס אינו כואב, פוגע רק בעיניים ואינו מראה על מחלה עתידית אחרת
קרטוקונוס יכול להיות תורשתי.
במקרים קשים ניתן להשתיל קרנית מתורם בהצלחה של 90% ומעלה.
ברוב המקרים המחלה מתיצבת סביב גיל 30 ואינה מתקדמת יותר.
לעיתים לא מאבחנים את קיומו של קרטוקונוס, ולעיתים מאבחנים בטעות קרנית בריאה כחולה בקרטוקונוס, לכן יש לאבחן את המחלה באמצעות מיפוי קרנית מדויק.

Be Sociable, Share!

    2 Responses to קרטוקונוס

    1. shay

      6 בפברואר 2012 at 1:11

      היי חן.לצערי אני סובל ממחלה דומה אשמח אם תיצרי איתי קשר לקבל ממך התייעצות.
      שי.

    2. חן

      25 ביוני 2011 at 14:09

      תאורת החדר לא הספיקה, אז הוספתי פלורוסנט מעל השולחן, אך האור סינוור, אז הוספתי גם מנורה צהובה, זה לא עזר. “כנראה שהגיע הזמן להחליף משקפיים” האופטימטריסט (ואני מודה לו עד), שרק לפני מספר חודשים חידשתי אצלו את עדשות המשקפיים הודיע לי שהמספר עלה משמעותית והוא לא מוכן לעדכן את המספר עד שלא אביא לא אישור שנבדקתי אצל רופא עיניים.

      מופתעת אך מבינה קבעתי תור אצל רופא עיניים, בוקר שיגרתי עם תוכניות ליום עמוס.

      הרופא הסתכל וקבע חד משמעית: “תתמודדי את הולכת להתעוור!”

      כן, כך בפשטות, סטודנטית בת כלום וחצי מתעוורת??? יצאתי וידעתי- אני הולכת לsekend upinien. וכך היה, תור לרופא עיניים, מיפוי קרנית ו- קרטוקונוס- בשתי העיניים אחת יותר גרועה מהשניה.

      מכאן והלאה באתי, הלכתי, קראתי, שאלתי, חפרתי, כל אבן התהפחה כל רופא עיניים וכל אופטימטריסט- עשר שנים כל חצי שנה המצב מחמיר ושוב- עדשות קשות ועדשות קשות על רכות ושבוע עין שמאל ושבוע עין ימין…

      בינתיים גם סימתי את התואר, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים ואפילו התקדמתי בעבודה אך הכל וכל הזמן “העיניים” ריצות אחרי רופאים ונסיעות לכל מיני “חורים” כדי ללמוד על המחלה ועל האפשרויות העומדות בפני.

      עד שיום אחד נקבע- אין מנוס: השתלה! כן, השתלת קרנית. וכפי שכבר הבנתם דעה אחת לא מספיקה לי ושוב מצאתי את עצמי נודדת בין רופאים וכולם קובעים: “שום טיפול לא יעזור רק השתלה”.

      בשלב הזה אני כבר יותר מעשר שנים חיה ונושמת “קרטוקונוס”. לא, לא הייתי מסכנה וגם לא ריחמתי על עצמי אבל זה בהחלט היה מתיש, ושלא נדבר על הכספים שהוצאו כל חצי שנה על עדשות חדשות והפסד ימי עבודה, והמאמץ, המאמץ הזה לראות.

      – הפעם לא מצאתי מענה לכל השאלות – אפילו לא בגוגל, רק סיפורים על זיהומים והשתלות חוזרות.

      כולם אמרו השתלה, אז השתלה? קטן עלי!
      לאחר ברורים נוספים הגעתי לפרופ’ שהסביר ובדק ותוך חודשיים וחצי כבר היתי על שולחן הניתוחים (באחד מבתי החולים בארץ אני עדיין רשומה להשתלה ומעולם לא התקשרו לזמן אותי), ב”ה הכל עבר חלק.

      והיום שנתיים וחצי אחרי עם עין ימין בריאה וחמושה במשקפיים שרק מי שהלך עם עדשות קשות ועבר מדידות כל חצי שנה יבין את ההקלה, נתקלתי באתר הזה ובחרתי מעל במה זו לומר לרופא הראשון שבדק אותי: “התמודדתי, ואני לא! מתעוורת!”

      ולכם הסובלים- אל תוותרו, תשאלו, תלמדו ותחקרו בסה”כ זו מחלה פשוטה והיום יש עליה יותר מידע ויש גם יותר שיטות טיפול, הסיכויים להצלחת השתלה הם טובים רק אל תפלו בידי חרטטנים.

      אה… תשכחו מהשתתפות נורמלית של קופות החוליים – אני לקחתי משכנתא בשביל לממן.

      בהצלחה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.

    Why ask?