מיקרוביולוגיה שעור 2- חיידקים

הרצאה 2
תא פרוקריוטי
חסר גרעין מוגדר.
בפרוקריוטים הגרעין הוא הומוגני, דיפוזי ונמצא בציטופלזמה. הגרעין הוא מעין ג'ל שנע בתוך החיידק, שבתוכו נמצא המידע הגנטי של החיידקים. הוא לא מוקף ממברנה, אך למרות זאת המידע לא מטייל בתא. כל חומר שרוצה להיכנס או לצאת, יעבור בדיפוזיה, כך שהמידע הגנטי מבודד, אבל ברמה נמוכה.
בפרוקריוטים אין כלורופלסט שבתוכו יש את הצבע כלורופיל. כלורופלסט הוא סוג של אברון ואין אברונים בפרוקריוטים (לשים לב שאלת מבחן).
בחיידק אין כלורופלסט, אבל יש את הצבע כלורופיל שפשוט מטייל בתוך החיידק. הכלורופיל מטייל והוא זה שמבצע פוטוסינתזה, מסיבה זו הוא יהיה מצוי בפריפריה של החיידק, מכיוון שצריך להיות כמה שיותר חיצוני כדי לבצע פוטוסינתזה.
כל האנזימים שקשורים לנשימה של החיידק יהיו מסביב.
אין כלורופלסטים, אנזימי הנשימה בחיידקים ממוקמים בשוליים- בפריפריה של החיידק, ליד הממברנה הציטופלזמתית.

בפרוקריוטים אין כלורופלסטים. אנזימי הנשימה בחיידקים ממוקמים בפריפריה של החיידק ליד הממברנה הציטופלזמתית.
אותו דבר כאמור לגבי כלורופיל בחיידקים פוטוסינטטים.

האם יש חיידקים טובים?
חיידקים המסייעים לנו בייצור:
גבינות ומוצרי חלב
חמוצים (כבושים)
נקניקים
רטבים
יין
אפשר להסתדר בלעדיהם!!! הם לא חיוניים לחיים.

אילו חיידקים חיוניים לחיים שלנו?
• פקעיות של חיידקים קושרי חנקן בשורשי קטניות (לא בכל הקיטניות).
באטמוספרה יש 78% חנקן, והחיידקים הללו הינם היחידים שמסוגלים לקשור חנקן מהאוויר, מקבעים אותו אצלם והצמח משתמש בו. אם נאכל את הצמח נקבל את זה חזרה לגוף שלנו, לאחר מותנו החנקן יתפרק חזרה לטבע.
אי אפשר בלי החיידקים הללו:
• חיידקים קושרי חנקן
• חיידקים פוטוסינתטיים- פוטוסינטזה כך מקבלים חמצן
• מפרקים- כל יצור חי מתפרק בסופו של דבר.
החיידקים הם חוליה מקשרת, שאי אפשר לחיות בלעדיה על פני כדור הארץ.
אין חיים בלי חיידקים, החיידקים מאפשרים לנו את הקיום.

האם יש מידע של חיידקים על פני ההיסטוריה?
לאורך ההיסטוריה גילו דם בתוך לחם, הכיצד?
החיידק נקרא סרציה מרצצס.
המושבות שלו נראות אדומות, הוא נמצא באדמה ובמים והטמפרטורה המועדפת עליו היא 30 מעלות, בטמפ' אחרות אין לו צבע. לחם שעמד וצמחו בו מושבות של החיידק- יראה כאילו יש עליו טיפות דם אדומות.

הקנדידה -albicans סוג של פטריית שמר, המחלה שהיא גורמת לה נקראת מוניליה.
שמר- סוג של פטריה שגדלה עלינו, היא צריכה להיות במעיים ובמקומות אחרים גורמת לבעיה. יכולה להופיע על הלשון (נראית כשכבה לבנה), באצבעות, זיהום וגינאלי וכו'…

ALBICANS MONILIA נגרמת כתוצאה מ Candida albicans
• הגדרה- שמר אובלי המתרבה ע"י הנצה (כמו שנראה בצמח צבר).
• הוא אאוקריוט- בעל גרעין אמיתי. התאים שלו גדולים משל חיידקים.
• שייך לפלורה הטבעית הנורמלית של דרכי הנשימה העליונות, דרכי המעיים ודרכי המין התחתונות של האישה עד רמה מסוימת.
• במצבים מסוימים השמר יכול לקבל דומיננטיות ולגרום לדלקות קשות או מחלות סיסטמיות, לדוגמה: חולי איידס אצלם מגלים את השמר הזה בכל מיני מקומות יוצאי דופן, כמו: באזור ממנו יוצאת הציפורן, בעיניים וכו', המקום שאליו הגיע- בו תגדל. לאותם אנשים אין דרך למנוע מאותן פטריות שנמצאות עלינו להגיע לאותן מקומות.
• דלקות קשות מתקבלות לאחר שימוש מופרז בחומרים אנטימיקרוביאליים, על ידי כך תושמד הפלורה החיידקית הנורמלית ואז ישתלט השמר.
• ע"י מתן קורטיקוסטרואידים (קרטיזונים) המגבירים את חיות השמרים והורגים חיידקים.
• מחלות סיסטמיות מערכתיות קשות נגרמות בחולים אימונוסופרסיביים (מדוכאי מערכת חיסון), חולים תשושים או חולים סכרתיים.
החיידק הוא אומנם חיידק טוב, אבל יגרום לנו לנזק שנמצא שלא במקום הנכון בגוף.

השמר יכול להיות גם מוחדר ולגרום לזיהום רציני, כאשר מחדירים קטטרים לדרכי השתן או צנטרים אינטרהונוזיים (אינפוזיה), מחטים- במיוחד במכורים לסמים.
במקרים כאלה השמר יכול לחדור לדם (בדם שלנו אין חיידקים, הוא סטרילי!!! אסור שיהיו חיידקים בדם לכן יש את הכדוריות הלבנות, אם יש שמר בדם, סבירות שיוביל למוות) ולגרום ל thrombophelbitis (פקקת ורידים- אם הגיע ללב- שבץ, למוח- שבץ מוחי וכו'), andocarditis (דלקת פנים הלב) או אינפקציות באברים אחרים כולל אינפקציה בעין (לא מבחוץ, אלא מבפנים)

סוגי האינפקציה של קנדידה הם:
קנדידה בפה Thrush:
זיהום לבן בפה ועל גבי הלשון, במיוחד אצל ילדים קטנים. השמרים יכולים להתפתח שם למושבות לבנות ע"ג המוקוזות (=תאים ריריים).
זה יכול לקרות גם אצל מבוגרים לאחר טיפול אנטיביוטי במינון גבוה ולמשך זמן או טיפול בקורטיזונים.

קנדידה בעור skin infection:
אדמומיות במקומות לחים בעור, היכן שמצטברת זיעה, במיוחד בקיפולי עור ובמיוחד בחולים דיאבטיים (סכרתיים- אין להם איזון טוב והקנדידה אוהבת סוכר).
כמו כן יכול להופיע אצל אנשים בעלי מגע מתמיד עם מים, כמו: טבחים, מוכרי דגים, וכן עקרות בית.

קנדידה בציפורניים nails infection:
יכול לגרום לעיבוי הציפורן ואפילו לאובדנה.
כיצד יודעים שהקנדידה תוקפת את הציפורן ולא פטרייה אחרת?
במקרים אלו העור מסביב לציפורן אדום ודלקתי.

קנדידה של איבר המין הנקבי vulvovaginitis:
הפרשות ואגינליות לעיתים צורבות, הנגרמות במיוחד בזמן דיאבטס (סכרת), הריון, מתן פרוגסטרון (הורמון נשי נקבי) וטיפול אנטיביוטי ממושך במינון גבוה.
קנדידה בראות או באיברים פנימיים אחרים, lung and other organ infections:
זיהום משני למחלות אחרות, מופיע אצל: חולי סרטן, לוקימיה, חולים אימונוסופרסיביים (=מדוכאי מערכת חיסון) וכן חולי שחפת.
הגוף כבר "עסוק" במחלה, והקנדידה מצטרפת, מכיוון שמערכת החיסון לא מתפקדת כמו שצריך.
החדירה היא דרך הראות ויתכנו אזורים נגועים נוספים באברים אחרים.
אנדוקרדיטיס (מחלות לב) מקנדידה יכולה להגרם ע"י החדרת צנתרים או אצל צרכני סמים.
בהזרקה

מניעה:
המחלות אינן מועברות מחולה לבריא. היכולת של חולה להדביק אדם בריא מאוד מוגבלת, מכיוון שמהערכת החיסונית של האדם הבריא תקינה, והקנדידה ממילא נמצאת עליו.
יש צורך להמנע מהפרת שיווי המשקל של חיידקים בפלורה הנורמלית של הגוף שלנו
דוגמה: בעקבות לקיחת אנטיביוטיקה לאורך זמן, החיידקים שנמצאים על גופנו באופן טבעי יתמעטו, ולכן הקנדידה תתרבה, ייתכן מצב הפוך: אם הקנדידה תתמעט החיידקים יתרבו, לכן חשוב לשמור על איזון, או להימנע מלפגוע בשיווי המשקל הזה.

נגיף virus
זהו המיקרואורגניזם הקטן ביותר והפשוט ביותר (כרגע  ).
וירוס אינו בנוי מתא (וירוס הוא לא תא!!!- שאלת מבחן) אלא מכיל חומר תורשתי DNA או RNA (אף פעם לא את שניהם יחד) ומעטפת חלבונית.
חלק מהוירוסים בנויים עם מעטפת שומנית (ליפידית) נוספת- סוג נחשב לווירוס יותר מפותח! אם נשטוף ידיים בסבון הוא פשוט יישטף.
וירוסים מתרבים בתוך תאים חיים. הם בעצם פרזיטים אינטרה צלולריים אובליגטוריים (טפיל תוך תאים חיוניים- נכנס רק לתאים חיוניים)- אם לא יחדרו לתא שלנו לא יגרמו למחלה. זו הבעיה אם הוירוסים- אם נותנים אנטיביוטיקה היא לא נכנסת לתאים שלנו מכייוון שהיא עלולה לפגוע בנו, בגלל שלא נכנסת לתוך התאים גם לא פוגעת בוירוסים. האנטיביוטיקה פוגעת סלקטיביות בחיידקים, היא לא פוגעת בנו!!!
לצורך התרבותם הם משתלטים ומשתמשים בכלים הסינטטים של התא החי- הם פשוט נכנסים לתאים שלנו, ויש מרוץ של זמן- האם התא ישמיד אותם או שהם ישמידו את התא- לרוב הם משמידים את התא.. עוברים תא תא ומפוצצים אותו, עוברים אחד אחרי השני. הם יודעים איזה אנזימים הם צריכים (כמו חלבונים, אנזימים וכו') וגורמים לתא לייצר אחך ורק את מה שזקוקים לו, ברגע שנוצרים מספיק וירוסים נוספים מפוצצים את התא ועוברים הלאה.
הוירוסים יפסיקו להתרבות רק שהתאים הלבנים ימנעו ממנו להתפשט.
אם חלינו בחיידק קודם או שעברנו טראומה יש מערכת חיסונית חלשה ואז ברגע שיקבלו וירוס יקבלו אותו בצורה קשה יותר.
שימוש זה מכוון לסינתוז של חלקיקי וירוס נוספים (צאצאים) הנקראים virions ואשר מכילים את הגנום הווירלי ומסוגלים לעבור לתאים אחרים.

המעטפת החלבונית
הוירוס עטוף במעטפת חלבונית
תפקידי המעטפת החלבונית
להיות מגן לחומצה הגרעיני DNA או RNA (רק אחד משניהם!) שהיא די רגישה ושבירה.
חומצה גרעינית וירלית שמחוץ למעטפת יכולה לעבור הידרוליזה (פרוק) על ידי אנזימים DNAse או RNAse אולם במצב הויריון (שצאצאי הוירוס עדיין נמצאים מחוץ לתא- ברגע שיוצאים מוגדרים כוירוס) החומצה הגרעינית מוגנת מפני הידרוליזה.

המשך קריאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *